*סֵפִי* מצאתי את עצמי בבית ישן ומוכר, מלוכלך מהזנחה. הריח הזה של זיעה שלעולם לא נראה שנעלם פגע בנחיריים שלי, וגרם לי לבחילה המוכרת שהייתה קבועה כל הזמן שגרתי שם. *לא, לא, לא, לא*. *אני לא יכולה לחזור לכאן*. *ברחתי*. *הוא לא יכול לגעת בי*. *הוא לא יודע לאן הלכתי והוא עצלן מדי לחפש אותי*. אני שומעת קול מוכר בראש שלי, צועק את השם שלי. "סֵפִי! צאי מפה עכשיו!" ידעתי את השגרה. הוא הולך לצעוק עליי על עלב