*סֵפִי* הימים הבאים היו מטושטשים ברובם. ישנתי יותר מאשר הייתי ערה, ובקושי הצלחתי לאכול. ביום השלישי סוף סוף התעוררתי עם תיאבון. זה היה באמצע אחר הצהריים כשהתעוררתי באותו יום. אדריק היה ליד השיש במטבח, עובד. הוא הביא את העבודה שלו למעלה כדי שיוכל להיות שם אם אצטרך משהו. נכנסתי למטבח, בלי צורך לעצום עיניים. גם הייתי יציבה יותר על הרגליים. הלכתי אליו, משעינה את גופי על גבו, מחבקת את צווארו. "אחר צהרי