*סֵפִי* יומיים הבאים היו שקטים בעיקר. החבר'ה באו והלכו מדי פעם, נפגשו עם אנשים שונים, אספו מידע. אדריק לא עזב אותי אף פעם. אם הוא היה צריך ללכת לאנשהו, הלכתי איתו. זה אולי נראה מוגזם, אבל שמחתי על כך. עדיין התמודדתי עם המחשבה של לא לראות אותו שוב לעולם. הנוכחות שלו סביבי עכשיו עזרה לי להדוף את המחשבות האלה. הוא עדיין איים להתקשר לרופא בגלל הפצע בירך שלי. זה היה מעין כאב עמום ומתמיד עכשיו, אבל לא ה