*סופי* שוב הייתי באולם הנשפים, צופה באדריק נופל, שוב ושוב. בכל פעם, קפאתי במקום, כאילו לא יכולתי לזוז עד שמישהו תפס אותי מאחור. בכל פעם שהבחור תפס אותי, הוא אמר משהו שלא יכולתי לשמוע או להבין. שמעתי קולות. קולות מוכרים. "נסיכה..." "צביה..." "קופיף..." "ססטריצ'קה..." "סולנישקו..." קול אחר משך אותי לרגע קצר מחוץ לאולם הנשפים בכל פעם, רק כדי לחזור ולצפות שוב בסצנה ולהקפיא במקום שוב. הרגשתי כאילו אני