*סֵפִי* אחרי שכולם הלכו אחר הצהריים, מישה פנה אליי, חיוך ענק מרוח על פניו. מישה היה הצעיר ביותר. הוא היה האח הקטן של החבורה, אבל כרגע הוא נראה כאילו זכה בפרס מיוחד והוא עומד ליהנות מכל רגע. לא יכולתי שלא לחייך אליו בחזרה. "מה בתכנון להיום אחר הצהריים, בוס? אתה הבייביסיטר ואני עדיין בקושי מצליחה למצוא את דרכי בבית לבד." הוא צחק. "את יודעת שלקח לאנדריי שבועיים לזכור איפה הכל כשהגענו לכאן בהתחלה? את