*סֵפִי* כשאָרמַנְדוֹ אמר שהחברה שלו אוהבת לקנות, זו הייתה לשון המעטה. החדר היה כמעט חנות שלמה של בגדים. אפילו היו לה מתלים כמו בחנות. פשוט בהיתי בכל הבגדים, ותהיתי לעצמי למה מישהו בכלל צריך כל כך הרבה. אין סיכוי שהיא יכלה ללבוש את כל הבגדים האלה בשנה. זה נראה כמו בזבוז. ברגע שאָרמַנְדוֹ הראה לנו את החדר, הוא עזב אותנו כדי שנעבור ונמצא את מה שאני צריכה. הסתכלתי על אַדְרִיק, עדיין קצת בהלם. "מי צריך