*אדריק* אני אפילו לא יכול להתחיל לתאר את תחושת ההקלה שהרגשתי כשהיא התעוררה הפעם. סוף סוף סופי שלי חזרה. הייתי נותן הכל כדי לראות אותה מחייכת שוב. "כמה זמן ישנתי הפעם? אני יודעת ששכבת כאן לפחות שתים עשרה שעות בלי לזוז, רק כדי שאוכל לישון בשקט," היא אמרה, האצבעות שלה עדיין רצות על פני הזיפים שלי, העיניים הייחודיות שלה סוקרות את הפנים שלי כאילו היא עדיין לא בטוחה שאני באמת כאן איתה. "מאיפה את יודעת א