*סֵפִי* כולנו התעוררנו הרבה יותר מאוחר מהרגיל בבוקר שלמחרת. ביליתי זמן בהליכה סביב הבית והמרפסת שמאחורי הבית, מנסה לשחרר את הגוף שלי, שעדיין היה כואב. אדריק נשאר לצידי כל הזמן. יכולתי ללכת לבד, אבל היה לי יותר קל אם הייתי יכולה להישען על מישהו. הוא לא נתן לי לעשות צעד אחד בלעדיו שם. תמיד שם. תמיד מוכן לעזור לי. בסביבות אמצע הבוקר, כולם היו ערים. איזבלה השאירה קצת אוכל בשבילנו, מכיוון שאף אחד מאיתנ