*ספי* מכיוון שלא הייתי צריכה לעבוד, החלטתי להדליק את הטלוויזיה ולצפות בסרט בלי לחשוב. עדיין הייתי עייפה למדי מהחגיגות של לילה קודם, אבל לא רציתי לחזור לישון. התייעצתי עם השומר הענק שלי, והחלטנו על סרט פעולה. ברגע שהפעולה התחילה, ויקטור ביקר כל תנועה של הגיבור. למעשה, הפרשנות של ויקטור על הסרט התגלתה כמעניינת יותר מהסרט עצמו. למרות שניסיתי מאוד שלא, בסופו של דבר נרדמתי. כשהתעוררתי, שמעתי קולות לחישה במטבח שלי. הנחתי שזה ויקטור ואנדריי, אז לא חשבתי לפני שאמרתי, "אוקיי, מי מכין לי ארוחת ערב?" הדיבור נעצר והשתררה דממה לרגע, אז התיישבתי על הספה והסתכלתי לתוך המטבח. זה בהחלט לא היה ויקטור שעומד במטבח והוא בהחלט לא דיבר עם אנדריי. "שיט," מלמלתי לעצמי כשקפצתי מהספה וניסיתי ליצור מרחק ביני לבין שני הרוסים הענקיים החדשים במטבח שלי. "מי אתם? איפה ויקטור ואנדריי??" "תירגעי. אני איוואן וזה מישה. החלפנו את ויקטור ואנדריי כדי שהם יוכלו לנוח." הסתכלתי על איוואן ומישה מלמעלה למטה. מישה היה קצת יותר גבוה מאיוואן, אבל שני הגברים היו ענקיים בדיוק כמו ויקטור ואנדריי. לאיוואן היה קרחת, עם זקן תיש שחור. היו לו גם קעקועים על הצוואר שלא שמתי לב אליהם בלילה הקודם. מישה נראה צעיר יותר משלושת האחרים. הוא גם נראה פחות מאיים מהאחרים. היו לו עיניים ירוקות רכות שנתנו את הרושם שהוא תמיד מחייך, גם כשלא. הם היו ניגוד בולט לשיערו השחור. מישה אמר, "איוואן בדיוק עדכן אותי במידע ואז הוא היה חוזר החוצה. מצטערים שהערנו אותך," הוא אמר במבטא רוסי מתון למדי. "לא, זה בסדר. לא התכוונתי להירדם. ויקטור ואנדריי יחזרו?" שאלתי. הרגשתי מוזר להתגעגע אליהם, אבל פתאום הרגשתי קצת ריקה בידיעה שהם לא בדירה שלי. מישה חייך בעדינות, "כן, ספי. הם יחזרו בבוקר. הם היו צריכים לישון. אנחנו עובדים במשמרות." "אז, הם באמת לא על מת'," אמרתי וגירודתי את החלק האחורי של הצוואר שלי ומותחת את זרועותיי מעל הראש שלי. איוואן פנה אליי במבט הכי אינטנסיבי שאני חושבת שאי פעם ראיתי. "מה?!?" הוא אמר כשהתחיל להתקדם לעברי. מישה תפס את זרועו כדי למנוע ממנו להתקרב אליי כשעשיתי עוד כמה צעדים אחורה ומצאתי את עצמי נגד הקיר. מישה עמד מול איוואן, כדי לחסום אותו ממני פיזית וחזותית. "איוואן, זה בצחוק. היא צחקה. ויקטור אמר לי שהיא צוחקת, במיוחד כשהיא עצבנית. אף אחד לא על מת', במיוחד לא ויקטור." "אני מרגישה שאני מאובחנת בפגיעות, אבל הוא צודק. צחקתי. אמרתי שויקטור על מת' כי הוא לא יכול היה לישון הרבה לפני שהגיע לדירה שלי לפני שהשכן שלי יצא לעבודה הבוקר." איוואן נשם נשימה עמוקה. גופו נרגע במידה מסוימת, אבל מבטו עדיין צרב חורים בנשמתי. הוא הפנה את גבו אליי ועזב את הדירה שלי. נשארתי נגד הקיר לעוד כמה שניות, רק כדי לוודא שהוא לא יחזור. "הוא תמיד כזה בחור עליז?" מישה שפשף את פניו בידיו כששאף עמוק. "איוואן לא התכוון לפגוע. לאיוואן יש רגשות חזקים מאוד לגבי שימוש בסמים." "רשמתי." במקום לנהל שיחת חולין עם השומרים החדשים שלי, ויתרתי ופשוט הלכתי לחדר השינה שלי. עדיין הייתי עייפה, אפילו אחרי התנומה שלי. חשבתי ששינה נוספת לא תהרוג אותי. בדקתי את הטלפון שלי. שלושה הודעות ממקס, שואל איפה אני, ואז יורד עליי שלא באתי לעבודה, ואז באמת שואל אם אני בסדר. חשבתי על מקס כמו אח גדול. הוא תמיד עשה לי חיים קשים, אבל הוא גם תמיד דאג שאני בסדר. *אני בסדר, מקסימוס. הגרון שלי עדיין ממש כואב, אז המחשבה שאצטרך לדבר כל הלילה הייתה יותר מדי בשבילי*. מקס: *תמונות או שזה לא קרה, ג'ינג'ית*. צילמתי סלפי מהיר של הצוואר הצבעוני מאוד שלי עכשיו ושלחתי לו. מקס: *אוי שיט, ספי. זה נראה מדהים בצורה הכי כואבת. אני שמח שהחלטת להישאר בבית. אף אחד לא רוצה להסתכל על הבלגן החם הזה. היית מפחידה את הלקוחות. אני מתכוון, יותר ממה שאת בדרך כלל עושה.* *תחת. הדאגה שלך הן לרווחתי והן יותר מכך למקור ההכנסה שלך נוגעת ללב*. מקס: *חחח. את יודעת שאני סתם יורד עלייך. ברצינות, זה נראה רע. את צריכה משהו? רוצה שאביא לך אוכל כשאסיים הערב*? *לא, אני חושבת שאני פשוט הולכת לישון. שינה מרפאת הכל, נכון*? מקס: *בסדר. אם תשני את דעתך, תודיעי לי. אני אהיה שליח המשלוחים שלך בכל עת*. *תודה, מקס. אני אהיה בסדר בכל מקרה. תנסה לא ליהנות יותר מדי בלעדיי הערב*! מקס: *כן, את יודעת שזה לא יהיה כיף - קים הגיעה לכסות את המשמרת שלך*. *אוי שיט. אני מצטערת אחי. לא ידעתי שהם יתקשרו אליה. היא בדרך כלל עובדת רק בימים*. מקס: *את הולכת להיות חייבת לי על זה*. נעלתי את הטלפון שלי ושמתי אותו על המטען. הלכתי לשירותים לשטוף את הפנים שלי. הצוואר שלי באמת נראה נורא. החבורה שלי הייתה גוון סגול נחמד והייתה כל כך עמוקה שאפשר היה לראות את קווי המתאר של האצבעות שלו. *אוף. איך אני הולכת לכסות את זה מחר בעבודה? אני אצטרך ללבוש גולף. גולף עם שרוולים ארוכים גם כן.* הרמתי את השרוולים של החולצה שלי והסתכלתי על הזרועות שלי, שהיו גם הן גוון סגול נחמד מאוד. הניגוד של צבע החבורות לעור הלבן החרסינה שלי היה בולט, מה שרק שימש כדי להפוך את החבורות לבולטות הרבה יותר. החלטתי לא להילחץ מזה יותר מדי. עם הטיפ הנרחב שאדריק נתן לי, יכולתי להרשות לעצמי להחסיר כמה משמרות ועדיין להיות מסוגלת לשלם את החשבונות שלי. שמעתי את הטלפון שלי מצלצל שוב והלכתי לבדוק אותו, חשבתי שזה מקס שוב. *מה שלומך, סולנישקו? -אדריק* רגע, יש לו את מספר הטלפון שלי? מתי זה קרה? טוב, הוא ידע איפה הדירה שלי, אז אני מניחה שגם מספר הטלפון שלי זה לא לגמרי מחוץ לתחום האפשרויות. את מי אני עובדת, כנראה שיש לו את חשבון הבנק שלי ואת כל התיעוד שלי בשלב זה. אין באמת גבול לכוח שיש לאנשים האלה. *אני בסדר, אדריק. תודה ששאלת. עייפה, אבל בסדר.* אדריק: *טוב. כדאי שתנוחי. שימי ארניקה על החבורות שלך - זה יעזור להן להחלים מהר יותר. אני בטוח שעכשיו הן די כהות*. *אתה לא צוחק. כל הצוואר שלי סגול. אני אצטרך ללכת לחנות בשביל ארניקה. אין לי.* אדריק: *אני אשלח לך קצת. את תנוחי. זה יהיה שם כשתתעוררי. לילה טוב, פרספונה.* *תודה. לילה טוב*. נעלתי את הטלפון שלי שוב ושמתי אותו על שולחן הלילה שלי. התיישבתי על המיטה שלי, שקועה במחשבות. למה פתאום הייתה לי שוב את התחושה החמימה הזו בבטן? למה הבחור הכי בכיר במאפיה בודק אותי? למה הוא שלח את שומרי הראש האישיים שלו לפקוח עליי עין? מה באמת קורה? מה קרה בפגישה בזמן שלא הייתי בחדר?