*סֵפִי* יש זרם קבוע של אוכל לחדר האחורי לאורך כל הערב והאלכוהול זורם בחופשיות. קיבלתי ארבע טפיחות על התחת בשעה הראשונה. כל הבנים הבכורים של הבוס נמצאים שם. איזה מזל שלי. בערך בשעה 9:30, שני שומרי ראש חדשים, שהם כנראה האנשים הכי גדולים שראיתי אי פעם, נכנסים למסעדה בזמן שאני מחכה שמקס ימלא את הזמנת האלכוהול האחרונה שלי. מיד מאחוריהם נכנס גבר שאני לא מזהה, אבל אני לא רואה בבירור כי האורות עמומים במסעדה. הוא נכנס לגמרי פנימה ואני יכולה לראות בבירור את פניו. הוא גבוה, צעיר באופן מפתיע בשביל בוס מלך, שיער כהה, זיפים בני יומיים שאני מוצאת את עצמי תוהה איך הם ירגישו על הצוואר שלי, והוא פונה להסתכל לכיווני עם העיניים הכחולות החודרות ביותר שאני חושבת שראיתי אי פעם. הוא תופס אותי בוהה בו וחיוך ערמומי עולה על פניו. בדיוק אז, מקס ניגש מאחורי ודוחף בעדינות את הכתף שלי. "היי, את צריכה ללוות אותו לחדר האחורי. אולי הוא לא יודע לאן ללכת. אני אכין לך את המשקאות כשתחזרי." אני שואפת נשימה חדה, מתעוררת מההלם שלי, וכמעט מועדת לעבר הגברים בדלת הכניסה. "אה...היי, אני מניחה שאתה כאן לפגישה?" מבטו העז עוזב את פניי כדי לסרוק את גופי בקצרה ובדיסקרטיות, כשהוא מושיט יד להתאים את חפתיו. הוא מרים שוב את מבטו ומהנהן פעם אחת. אוקיי, איש של מילים מועטות. עם זה, אני יכולה להתמודד. "בבקשה, אחרי." הוא מהנהן פעם נוספת, וכל חמשת הגברים עוקבים אחרי לחדר האחורי. היו עוד שני שומרי ראש מאחוריו שלא יכולתי לראות עד ששתי היחידות הראשונות נכנסו עמוק יותר למסעדה. לפני שאני פותחת את הדלת לחדר האחורי, אני מסתובבת כדי לפנות אליהם ושואלת "אפשר לקבל את הזמנות השתייה שלכם, גברים?" אחד משומרי הראש הראשונים אומר, "כן, מים לכולנו, בבקשה." המבטא הרוסי העבה מאוד שלו ניכר מאוד. הופתעתי מתשובתו, אז הטיתי את ראשי הצידה, ונתתי ל"שונה" לחמוק החוצה לפני שהבנתי שאמרתי משהו. הלחיים שלי הסמיקו מיד כשקלטתי שאמרתי את החלק השקט בקול רם. "אני כל כך מצטערת. אני לא מתכוונת לחוסר כבוד," אמרתי כשבהיתי ברצפה וזזתי הצידה תוך כדי פתיחת הדלת בשבילם. שני שומרי הראש הראשונים נכנסו לחדר ראשונים, סרקו את כל החדר, ואז הנהנו. בוס המלך כחול העיניים התקרב אליי בזמן ששומרי הראש שלו סרקו, אותו חיוך ערמומי על פניו שוב, ונשען מספיק קרוב שאני יכולה להריח את הבושם הממכר שלו. "לא נפגעתי," הוא לחש, המבטא הרוסי שלו מורגש כשהוא צעד מול שומרי הראש שלו לקבלת הפנים המברכת של כל החדר. "*מה לעזאזל לא בסדר איתי*," מלמלתי לעצמי כשמיהרתי חזרה לבר כדי להביא את המשקאות האלה ולהוסיף עוד חמישה מים להזמנה. המצב רוח בחדר השתנה באופן מוחשי לאחר שהאדון הבוס המלך הצטרף לפגישה. כולם היו מתוחים מאוד ורציניים מאוד. מה קרה בזמן שהלכתי להביא את המשקאות האלה? עשיתי ספירת ראשים מהירה כשמסרתי כל הזמנת משקה בנפרד. אוקיי, אף אחד לא מת בזמן שלא הייתי. זה סימן טוב. הנחתי מילוי של בורבון מול אחד מבניו של הבוס. אנתוני, אני חושבת שקראו לו. זה היה הבורבון האחד-עשר של אנתוני הערב. מקס ידע טוב יותר מלדלל את המשקאות האלה, אז אנתוני קיבל את הדברים הטובים, בעוצמה מלאה. במילים פשוטות, אנתוני היה שיכור מת. לא חלפה שנייה עד שהכוס פגעה בשולחן ואנתוני הושיט יד אחורה וטפח לי על התחת בכוח כזה שנזרקתי קדימה על השולחן, ונתתי לגברים שממול לאנתוני מבט מלא למטה לחולצה שלי. התאזנתי על השולחן ודחפתי את עצמי חזרה למעלה, רק כדי לפגוש שוב את העיניים הכחולות כפלדה האלה. רק שהפעם הוא לא חייך חיוך זדוני. במקום זאת, הלסת שלו הייתה קפוצה. יכולתי להרגיש את הלחיים שלי הופכות לאדומות לגמרי כשביקשתי סליחה בשקט ועזבתי במהירות את החדר. ברגע שהדלת נסגרה, מיהרתי דרך המטבח ויצאתי מהדלת האחורית. אוף, שנאתי את יום חמישי האחרון של החודש. הלכתי לפח האשפה וחזרתי כמה פעמים כששמעתי את דלת המטבח נפתחת. אחד משומרי הראש הענקיים יצא ראשון, ואחריו במהירות הבחור החדש. הפסקתי את ההליכה שלי, לא ידעתי איך אני הולכת לעבור לידו כדי לחזור למסעדה. הוא פנה לשומר הראש שלו, שמסר לו סיגריה ומצת. בהנחה בעצלתיים את הסיגריה בין שפתיו, הוא הטה את ראשו מעט כלפי מטה כשכפף את ידיו סביב פניו כדי להדליק אותה. כשהלהבה ניצתה, פניו הוארו, וחשפו שהעיניים הכחולות שלו ממוקדות בי. עדיין קפאתי באותו מקום, תוהה איך אני הולכת לעבור באדישות על פני האיש החזק הזה בחזרה למסעדה. *אוי, לעזאזל, פשוט תעשי את זה. אחרי הכל, יש לך עבודה לעשות, סֵפִי.* נשמתי נשימה עמוקה והלכתי לדלת האחורית. שמרתי על מבטי למטה עד ממש לפני שהגעתי לשני הגברים, אבל במהירות הרמתי מבט וחייכתי אליהם את החיוך הכי טוב שיכולתי לגייס, לפני שהושטתי יד לדלת. בדיוק כשידי עמדה ליצור קשר עם הדלת, הוא הושיט יד ותפס בעדינות את פרק כף היד שלי, וגרם לי להסתכל עליו בבלבול מפוחד. הוא בטח ראה את הפחד בעיניי כי הוא מיד עזב והרים את שתי ידיו. "היי, לא הולך לפגוע בך. אני רק רוצה לשאול אותך כמה שאלות," הוא אמר. העיניים הכחולות שלו, עכשיו כהות יותר, היו כל כך עזות שהרגשתי כאילו הוא עלול להסתכל לתוך נשמתי. "אה, בטח. במה אוכל לעזור לך? רצית להזמין אוכל? אני יכולה להביא לך יותר ממים?" הוא השמיע צחקוק קטן, וכך גם שומר הראש שלו. מה היה כל כך מצחיק בעבודה שלי? "לא. אבל תודה. את טובה מאוד בעבודה שלך, אבל אני לא מרשה לאנשים שלי לשתות כשהם עובדים, ואני אף פעם לא נוגע באלכוהול." "אה...אוקיי. אה, איזה סוג של שאלות?" "עד כמה את מכירה את האנשים האלה בפגישה?" "אה, אני מתכוונת, תגדיר מכירה? אני תמיד המלצרית שמגישה להם כשהם מקיימים את הפגישות שלהם. אני מכירה את הגברים המבוגרים בשמם, כי הם כאן בכל פעם. ליותר צעירים קשה לי יותר לזכור כי הם לא תמיד כאן. הבנים לא תמיד כאן גם...למזלי," לחשתי, ושוב הבנתי מאוחר מדי שאמרתי את זה בקול רם במקום בראשי. "אני מכירה אותם יותר לפי הזמנות השתייה והאוכל שלהם מכל דבר אחר. אני יכולה להגיד לך בדיוק מה הם אוהבים ולא אוהבים כשמדובר באוכל ובאלכוהול, אבל למען שימור עצמי, זה כל המידע שאני חושפת על הגברים האלה." הוא חייך אליי ושאל, "הם תמיד כל כך גסים כלפייך?" "הגברים המבוגרים, לעולם לא. הם מאוד מכבדים. גם רוב סגני הבוס מאוד מכבדים אלא אם כן הם שותים יותר מדי. אני לא בטוחה אם שומרי הראש שלהם יודעים לדבר, כי עכשיו כשאני חושבת על זה, מעולם לא שמעתי אותם אומרים מילה. הבנים, לעומת זאת? מה שראית קודם זה דבר נורמלי. במיוחד כשהם כולם כאן. זה כאילו הם מנסים להתעלות זה על זה." הוא פזל מעט את עיניו כששאף את העשן מהסיגריה שלו. עוצר את נשימתו לשנייה לפני שהפנה את ראשו לנשוף את העשן לאוויר, הרחק ממני, עיניו מעולם לא עזבו את שלי. למה הרגשתי שאני יכולה להסתכל בעיניים האלה במשך שעות ולעולם לא להתעייף מזה? "תודה, אהמ...אני מצטערת. לא קלטתי את השם שלך?" "סֵפִי." "סֵפִי? זה שם יוצא דופן." "זה קיצור של פרספונה. לרוב האנשים קשה לבטא את זה, אז פשוט קיצרתי את זה. גם אלה שיודעים בדרך כלל עצבניים ברגע שהם מגלים שקראו לי על שם מלכת השאול," אמרתי, והסתכלתי למטה על ידי המגששות שלי. אני באמת אהבתי את השם שלי, אבל זה הגיע עם היסטוריה מוזרה. "תודה, פרספונה. היית מאוד מעמיקה. אני שמח לפגוש אותך הלילה," הוא אמר כשהוא הושיט לי את ידו. היססתי והנחתי את ידי בידו. הוא הפך בעדינות את ידי והביא אותה לשפתיו. כשהשפתיים שלו התחברו לגב ידי, זה היה כאילו זיקוקים התפוצצו לי בבטן. ניסיתי לא להיות ברורה לגבי השאיפה החדה שלקחתי כשנישק את גב ידי, אז אמרתי, "כן, גם אתה...אדוני?" כשבחנתי אותו בשאלה. "אדריק. את יכולה לקרוא לי אדריק."