*סֵפִי* לא היה לי מושג מה השעה, או איזה יום זה היה כשסוף סוף התעוררתי. היה חשוך לגמרי בחדר, אז לא יכולתי לדעת אם זה יום או לילה. בדקתי את המיטה, חיפשתי את אדריק. לא הצלחתי. רק אני. בקושי זכרתי שלא הצלחתי לעמוד קודם, אז זזתי לאט לצד המיטה. הנפתי את רגליי מעבר לצד המיטה וישבתי. החדר היה יציב עד כה. זה היה סימן טוב. קמתי לאט. הרגליים שלי הרגישו חלשות, אבל יכולתי לעמוד. אוקיי, אני יכולה לעשות את זה. ע