*סֵפִי* כולם הסתכלו עליי, ואז הציצו במהירות לאדריק. הוא הנהן ומשך אותי קרוב יותר. "את יכולה להראות להם, סולנישקו. הם גם לא יסתכלו עלייך אחרת," הוא לחש לי. לאט לאט קמתי והרמתי את החולצה שלי מספיק גבוה כדי שיוכלו לראות את רוב הצלקות שלי. שמעתי כמה מהם שואפים אוויר בחדות. הפלתי את החולצה שלי וישבתי ליד אדריק שוב. הוא כרך את זרועו סביבי שוב, מושך אותי לצדו. נשמתי נשימה עמוקה ונתתי להם את הגרסה המקוצרת