*איוואן* כולנו פרשנו לחדרינו ללילה. שכבתי על המיטה, מנסה להירדם. הייתי מותש פיזית ומנטלית, אבל לא היה סיכוי להירדם בעתיד הקרוב. המוח שלי חזר שוב ושוב על המבט שהיה על פניה של סופי באולם הנשפים כשראתה את הבוס נופל. היא הסתכלה עלינו בבקשת עזרה ונאלצנו לרוץ ממש על פניה. הצצתי מעבר לכתף שלי כשאיש של ארמנדו תפס אותה. לעולם לא אוכל לשכוח את הפנים שלה כשחשה שהוא תופס אותה. פחד. היא פחדה באמת לחייה, אבל אנ