מנקודת מבטה של אמילי: חיכיתי בשקט לאלכס במשרד שלו. לא היה לי מצב רוח לשיחת חולין, אבל באתי להזהיר אותו. ידי התכווצו לאגרופים כשחשבתי על מה שהוא עשה, והשרירים בלסת שלי התהדקו. הייתי רותחת מזעם עד שכחה. איך הוא מעז לאיים על המשפחה והחברים שלי! איך הוא מעז לפגוע במילה! מבטי ננעץ לעבר הכניסה למועדון, וראיתי את הסדרנים עומדים בדלת ומכניסים אנשים. אני נכנסתי די בקלות, בעזרתה של מילה, כמובן. זה היה ליל ש