מנקודת מבטו של אלכסנדר רעדתי כמו עלה נידף כשהטלפון בידי, מודאג. "תעשה את זה!" לחש גוסט. "אין לך מה להפסיד!" "זה…" "לא, זה כן!" גוסט קטע אותי. "פשוט תתקשר לילדה!" הלב שלי דהר בקצב של אלף מייל לשעה, גרם לי להזיע מתחת לצווארון - זה הרגיש גרוע יותר מלבקש מאמילי לרקוד! "להשתלט?" הציע גוסט. "ל-לא-לא!" מלמלתי, מנסה להדוף את העצבים שלי הצידה. לקחתי נשימה ארוכה ועמוקה, עצמתי את עיניי ואילצתי את הלב הדופק ש