מנקודת מבטה של אמילי סיפרתי לו. פתחתי את ליבי והייתי כנה איתו. וזה הרגיש כל כך טוב. טוב לעזאזל! צחקוק פרץ מתוכי, וגרם לכל גופי לרעוד מהתרגשות. בועות של אושר מבצבצות מהתהום העמוקה ביותר בתוכי - מי היה מאמין שדיבור ירפא את התסכול שלנו? "זה מרגיש טוב, לא?" שאלה ווילו. "כן!" עניתי בכנות. "הייתי צריכה לעשות את זה מזמן!" "אני שמחה שעשית את זה," ענתה ווילו, שוכבת בעצלתיים על גבה. היא הייתה שמחה ורגועה גם