מנקודת מבטו של אלכסנדר יצאתי לכיוון המגורים שלי, רץ במעלה המדרגות שלושה צעדים בכל פעם - היתרון של רגליים ארוכות. סירבתי לעלות במעלית, כי האמנתי שזה יבזבז זמן. אדרנלין והתרגשות מילאו אותי מבפנים וגלשו החוצה. המועצה נתנה לי שעה לטפל בבעיה הקטנה שלי - בדיוק מספיק זמן כדי לעזור לאמילי לצאת מהמצב הקשה שלה. "אלה," מלמלתי. "אני מקווה שלא איחרתי! אני לא אוהב שאמילי סובלת." חלפתי על פני כמה מבטים סקרנים, ש