נקודת המבט של אמילי: "רצית לראות אותי," הכרזתי על בואי, ונכנסתי למשרדו של חאווייר בלי לדפוק או לחכות שיזמין אותי להיכנס. חאווייר הרים את מבטו בעצלתיים מהדו"ח שקרא, אפילו לא מרוגז מההתפרצות הפתאומית שלי. "כן," הוא אמר, וסימן לעבר הכיסאות מול שולחנו. "תמזגי לעצמך כוס תה והתיישבי." נראה שהוא לא ממהר, וזה הרגיז אותי. נכנסתי ויצאתי מהמשרד שלו לפגישות קצרות וענייניות במשך היומיים האחרונים, והסבלנות שלי