מנקודת מבטה של אמילי: "נו-ו-ו בבקשה, אמילי!" מילה, החברה הכי טובה שלי, התחננה דרך הקישור. "אני ממש רוצה ללכת!" "אני לא מונעת ממך, מילה. את מוזמנת ללכת ולהשתתף בנשף הלהקה," קישרתי בחזרה. "לכי ותהני עם ג'קס." ג'קס היה בן הזוג של מילה, ולמרות שהסתדרנו בסדר גמור, תמיד הרגשתי כמו גלגל שלישי, מפריעה לאורך זמן. "אבל את יודעת שזה לא יהיה אותו הדבר אם את לא תהיי שם!" מילה התמרמרה, קולה רעד. "ואת חייבת לי טובה!" אנפתי, ידעתי שהיא תשלוף את ה"את חייבת לי טובה" במוקדם או במאוחר כדי לאלץ אותי ללכת. הסיבה היחידה שהייתי חייבת לה הייתה שהייתי צריכה להעתיק ממנה את שיעורי הבית כשהמשמרת שלי הסתיימה מאוחר. הייתי מותשת באותו לילה ואפילו דילגתי על ארוחת הערב. "אז את פודה טובה שאני חייבת לך?" נהמתי, מתוסכלת. "זה עובד?" היא שאלה, צחקקה. צבתתי את קצה האף שלי, נענעתי בראשי - החברה הזו שלי! היא ידעה בדיוק איך לתמרן אותי להגיד כן! מילה ואני חברות מאז גן הילדים, אבל הפכנו לחברות הכי טובות רק לאחרונה. היא הייתה החברה היחידה שנשארה לי אחרי יום ההולדת שלי. אנפתי בליבי כשדמעות עלו בעיניי. איבדתי את כל החברים שלי ואת הכבוד של הלהקה בלילה אחד. "את החברה הכי גרועה בעולם," נהמתי. "את יודעת את זה!" "זה אומר שאת שוקלת ללכת?" היא צייצה, מלאת תקווה. "כן," עניתי בחמיצות. "אבל אני לא אשאר עד מאוחר. יש לי אימונים בבוקר!" מילה צרחה משמחה דרך הקישור. "סגור!" היא אמרה, משמיעה עוד צרחה צורמנית. "נתראה עוד מעט!" "מה שיהיה!" אמרתי, סוגרת את הקישור ונופלת על המיטה שלי. זה לא שלא רציתי ללכת לנשף הלהקה - אני אוהבת לרקוד - זה פשוט שהרגשתי מוזר, כאילו משהו עומד לקרות. ידעתי שזה לא יכול להיות הזאב שלי; לא היה לי אחד, וההורים שלי, כולל אלפא קול, האמינו שאני סתם מאחרת לפרוח. אני, לעומת זאת, האמנתי שנענשתי על ידי האלה ולא אקבל אחד. אנפתי, עצמתי את עיניי. הלוואי שהייתי משתנה ביום ההולדת שלי. הלוואי שהיה לי זאב כמו שאר חברי הלהקה. יכולתי רק לדמיין כמה יפה היא תהיה - גדולה וחזקה, והפרווה שלה כסופה תחת הירח המלא. תהיה לה גישה חסרת שטויות והיא לא תיכנע לאף אחד, כולל אלפות. אבל זה היה רק חלום, לא המציאות שלי. מחשבותיי נדדו לכל האפשרויות של זאב. אולי אז הלהקה לא תראה בי יותר מאשר סתם בלתי מתאימה או נטל. אולי אז אוכל לתבוע את דרגתי כבטא. דפיקה נשמעה בדלת שלי, ועיניי נפקחו לרווחה. לא זכרתי שנרדמתי. הפניתי את מבטי מבולבל לעבר השעון המעורר על השולחן שלי. 7 בערב. עיניי התרחבו. אני מאחרת! "אמילי?" קולה המודאג של מילה הגיע מהדלת. "את שם?" "כן," נהמתי, משפשפת את עיניי וממהרת לדלת. מילה קמטה את גבותיה, ומבטה נע בשקט עליי. "למה את לא לבושה ומוכנה?" היא צרחה, מאוכזבת. "סליחה," מלמלתי. "נרדמתי." מילה גלגלה את עיניה לעברי ואנחה. "בואי," היא אמרה, מושכת אותי חזרה לחדר. "כדאי שנכין אותך. יש לנו רק כמה דקות לפני שנצטרך לצאת, אחרת נאחר!" עיניה של מילה נעצמו - כנראה מקשרת לג'קס כדי לספר לו שאני מאחרת - שוב. נשמתי נשימה עמוקה, תפסתי את המגבת שלי ורצתי לכיוון חדר האמבטיה. עשר דקות לאחר מכן, חזרתי לחדר שלי. "תתלבשי," מילה ציוותה, מוסרת לי שמלה קצרה וצמודה. "אין מצב שאני לובשת את זה!" נזפתי, מצביעה על השמלה. "אה, כן, את כן!" היא אמרה, "תתלבשי! יש לנו מסיבה להשתתף בה!" "זה נשף להקה ארור, מילה, לא נשף סיום!" טענתי. "זה לא סתם נשף להקה, אמילי," היא אמרה בתוקף. "את לא יודעת מי חזר?" "מי?" שאלתי, מצליבה את זרועותיי סביב מותניי. פספסתי את תזכיר הלהקה? מילה אנחה, נותנת לי מבט של מטרד, דחפה אותי למטה על הכיסא והחלה לייבש את השיער שלי. "אלכסנדר חזר," היא אמרה. קפאתי במקומי, שומעת את השם. אלכס, בנו של אלפא קול, היה לי קראש עליו כל עוד אני זוכרת את עצמי, כמו כל שאר הזאבות הלא מזווגות. נראה שהוא מעולם לא שם לב אליי, ותמיד היו לו על זרועו הזאבות הכי יפות או פופולריות. זה שבר את ליבי, אבל אני מאמינה שיום אחד הוא בסופו של דבר ישים לב אליי ויראה אותי כמו שאני. אנפתי כשנזכרתי ביום שאלכס עזב לאימוני אלפא - זה היה לפני שנתיים. הרגשתי אומללה ובכיתי עד שנרדמתי. הייתי אפילו שבורת לב כשגיליתי שאסור לו לבקר את הלהקה במהלך החגים. "מתי הוא חזר?" שאלתי, מרגישה קשר נוצר בגרוני. "הבוקר," היא ענתה, ותפסה את מבטי במראה. "זו מסיבת קבלת הפנים שלו, אמי." בטני הרגישה כאילו מישהו הפך אותה הפוך. עברו שנתיים. עד אז, אלכס בטח מצא את בת הזוג שלו. אבל תסתכלו עליי, עדיין אין לי זאב. "מילה, אני חושבת שאני צריכה לקחת צ'ק גשם על נשף הלהקה." אמרתי לאט. מילה צמצמה את עיניה. "את לא סקרנית איך הוא נראה עכשיו?" היא שאלה, מבולבלת. "לא ראינו אותו כבר הרבה זמן! הוא בטח נראה שונה מכל האימונים האינטנסיביים שלו במחנה אלפא." "כן, אבל..." "חוץ מזה," מילה קטעה אותי. "אלפא קול ארגן את מסיבת קבלת הפנים בתקווה שאלכסנדר ימצא את בת הזוג שלו שנועדה לו. הוא אמור להפוך לאלפא בקרוב, ובלי בת הזוג שלו, הוא לא יכול לתבוע את תואר האלפא." שתקתי. לא הייתי חומר של לונה. בקושי הייתי לוחמת, וידעתי שאלכס צריך לונה יפה וחזקה שתשלוט לצידו. הסיכוי שאשתלב בקריטריונים האלה היה קלוש. "בואי!" מילה אמרה בהתרגשות. "זה יהיה כיף!" חצי שעה לאחר מכן, הייתי לבושה לגמרי בשמלה השחורה שמילה בחרה לי. "בואי נלך!" היא אמרה, תופסת את זרועי ומושכת אותי מהחדר. מה שהתרחש בנשף הלהקה ירדוף אותי עד שארית חיי. ****