מנקודת מבטו של אלכסנדר "שלג?" אמילי צרחה בחוסר אמון. "יורד שלג!" "זה לא סתם שלג," אמרתי, מביט בפניה בחיוך רחב. "עצמי את עינייך והתרכזי בפתיתי השלג." אמילי היססה בחיוך זהיר, אך צייתה ועצמה את עיניה. גבותיה התקמטו כשהתרכזה, ואז עיניה נפקחו ושפתיה נפערו. "לא יאומן!" לחשה בהשתאות, עיניה הכחולות מלאות פליאה. "אני יכולה לשמוע אותם. הם מזמזמים מנגינה כלשהי. א-א-איך, איך אתה עושה את זה?" היא גמגמה בחוסר א