מנקודת מבטה של אמילי: בניין לבן ועצום קיבל את פניי כשעליתי על הכביש הגישה. גרתי בבניין – בית הלהקה – כמעט שנה והכרתי את המקום כמו את כף ידי. שומר בלונדיני צעיר יחסית מיהר להתקרב כשיצאתי מהמשאית. הוא נראה בערך בן תשע עשרה. "בוקר טוב, פארקר," הוא קד קידה. "המלך קסבייר מחכה לך." הנהנתי ומסרתי לו את מפתחות המשאית. "פארקר?" הוא שאל, והסתכל עלי מבולבל. "אני אחזור בריצה בצורת זאב," אמרתי, וחייכתי. "ווילו