מנקודת מבטו של אלכסנדר חיכיתי בחרדה לאמילי בלובי. כבר התקלחתי והתלבשתי, ושיחקתי בחרדה עם העניבה שלי. היו לי פרפרים רבים בבטן, ולא הצלחתי להיפטר מהם, והמבט שלי המשיך לקפוץ לשעון שלי. שבע בערב - הגיע הזמן. "היא יורדת במדרגות," אמר לוק לפתע לידי. מבטי נע לכיוון המדרגות, וכאילו באותו רגע הכל הואט כשראיתי את אמילי. ליבי קפץ לגרוני, הפרפרים נעשו פעילים עוד יותר בתוך בטני, והרגשות שלי יצאו משליטה באופן פ