זְעָקוֹת בַּלַּיְלָה דָּנִיקָה יָשְׁנָה, אֲבָל הִיא יָדְעָה בְּדִיּוּק אֶת הָרֶגַע בּוֹ הִיא לֹא הָיְתָה לְבַד יוֹתֵר. הִיא נָעֲלָה אֶת דַּלְתָּהּ, וְרַק לְאָדָם אֶחָד הָיָה מַפְתֵּחַ לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ. עֵינֶיהָ נִפְקְחוּ בְּחַדּוּת, וְהִיא נִעֲצָה מַבָּט בַּדֶּלֶת. לוּסְיֶין עָמַד שָׁם, פָּנָיו קָרִים וּבִלְתִּי נִקְרָאִים כְּתָמִיד. דָּנִיקָה חָשָׁה מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה בָּרֶגַע הַזֶּה. צְמַרְמוֹר