הנסיכה השפחה בְּעוֹד הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, דָּנִיקָה עָמְדָה שָׁם, מְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשׁוֹ. לֹא הָיְתָה מִתְנַגֶּדֶת לַעֲמֹד שָׁם שָׁעוֹת אִם זֶה יַגִּישׁ לוֹ שֵׁנָה טוֹבָה. הוּא הָיָה אִישׁ שֶׁאַף פַּעַם לֹא יָשֵׁן. הַזְּמַן נִמְשַׁךְ בְּאִטִּיּוּת; נְשִׁימוֹתָיו הַמְּאֻמָּצוֹת מִלְּאוּ אֶת הָאֲוִיר. זְרוֹעוֹתָיו הִתְרַפּוּ סְבִיבָהּ, אַךְ אַף פַּעַם לֹא נָפְלוּ. הִיא רָצְתָה לְהַמְשׁ