הַפְּגִישָׁה דָּ נִיקָה כָּרְעָה עַדִיִן עַל בִּרְכֶּיהָ כְּשֶׁהִבִּיטָה מְעַלֶּה אֶל הַמֶּלֶךְ, לִבָּהּ הוֹלֵם בְּקִרְבָּהּ. הִיא לֹא יָדְעָה לְמָה לְצַפּוֹת. הַאִם יְשַׁתֵּף אוֹתָהּ אוֹ יְצַוֶּה עַל פְּגִישַׁת הָעִנּוּיִים שֶׁלָּהּ? "קוּמִי וְהִתְפַּשְּׁטִי, דָּנִיקָה," צִוָּה, וּפָתַח מְגִילָה חֲדָשָׁה נוֹסֶפֶת. צָ'אד הָיָה בַּחֶדֶר, וּבְפַעַם הָרִאשׁוֹנָה, דָּנִיקָה לֹא יָכְלָה לְקַלֵּט מַה הָ