הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּפְנֵי הַסְּעָרָה דָּנִיקָה חָשָׁה שֶׁמִּישֶׁהוּ מַבִּיט בָּהּ. הִיא זָעָה, וְעֵינֶיהָ נִפְקְחוּ וְרָאוּ אֶת הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד בְּמֶרְחָק מִמֶּנָּה. הוּא נִשְׁעַן עַל הַקִּיר, וְעֵינָיו הָיוּ נְתוּנוֹת בָּהּ. בַּמַּבָּט הָרִאשׁוֹן, הוּא נִרְאָה שָׁקוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת. הוּא נִרְאָה מוּטְרָד; הִיא תָּהֲתָה מַה הַבְּעָיָה. מָה הָיָה הַמֶּסָּר שֶׁהַשָּׁלִיחַ הֵבִיא? שְׁנִיּוֹת