כשנוכחה לדעת שיותר שכנוע לא יעבוד טוב בשבילה, וטה הנהנה בראשה, ועשתה כמיטב יכולתה להסתיר את אכזבתה. היא סיימה לעבוד על הכפתור שלו ונסוגה לאחור.
הוא חלף על פניה אל שולחנו והתיישב מאחוריו. פניו היו כרגיל מסיכה חסרת הבעה, קשוחה, כאילו גולפו מגרניט. אבל הייתה בו נינוחות שלא הייתה שם קודם לכן, חשבה וטה. גבותיה נקשרו במחשבה. האם ייתכן שזה בגלל השינה שהוא קיבל? עכשיו כשחשבה על זה, היא לא הצליחה לגרום לו
















