משהו לא בסדר דניקה הייתה כל כך לחוצה; היא ידעה שאם היא תישאר שם עוד רגע אחד, היא תטיל על עצמה שתן. היא כרעה ברך מול המלך לוסיאן. "אני ר-רוצה להשתמש בשירותים, א-אדוני." קולה רעד. "חמש דקות," זה כל מה שהוא אמר. "ת-תודה לך, אדוני." היא קמה והלכה לעבר הדלת. השומרים פתחו לה את הדלת, והיא יצאה. מחוץ לדלת אולם המשפט, לדניקה היה דחף מטורף לברוח - לרוץ הכי מהר שהרגליים שלה יכולות לשאת אותה. היא יכלה רק לרו