אותה הילה מלכותית למחרת בבוקר, קיבלה דניקה את מדי השפחה שלה, שמלה קצרה שהסתיימה מעט אחרי הברכיים. היא התלבשה וסידרה את שיערה. הם לקחו אותה מוקדם למכרות העבדים, שם רוב העבדים עבדו יומם וליל, ועזרו לחלץ מינרלים יקרי ערך מהאדמה. דניקה לא ראתה אף אחד מבני עמה כשהלכה, רק את בני השפלה של סיילם. מה המלך עשה עם אנשי מומבנה? היא שאלה את עצמה שוב. כשירדה בדרך למכרות, כל העיניים היו עליה. אפילו במדי שפחה, היא נראתה כמו מלכות. אותה הילה מלכותית וגאווה הקיפו אותה. היא הלכה כמו הגברת שאומנה להיות, עמידתה זעקה מלכות. היא לא עשתה זאת בכוונה. מלכות הייתה בדמה, בדיוק כמו של המלך, אפילו כשהוא עדיין היה עבד. אלמלא מדי העבדים, עבדים היו משתחווים לה כשהיא חולפת, בטעות חושבים שהיא גברת ממשפחה מיוחסת. אבל ברגע שהם רואים את מדי העבדים, השנאה שלהם כלפיה נעשית ברורה. הם שנאו אותה אפילו בלי לדעת שפעם הייתה הנסיכה דניקה. אבל כשהגיעה למכרות, העבדים ידעו מי היא, והם התייחסו אליה רע - במיוחד מאמן העבדים בשם קרנדי. "תנו לה לחפור את המנהרה החדשה לבד!" קרנדי פנה אל העבדים. הוא נתן לה חיוך זדוני מלא תיעוב. "בטח את יכולה לפנות מנהרה חדשה לכרייה, לא, נסיכּכככה!" כולם צחקו עליה. כמה גברים קראו לה זונה. היא קפוץ את ידיה והזכירה לעצמה שהיא צריכה לשרוד את המקום הזה. היא חייבת לשרוד. "כן. אני יכולה." היא ברחה מחדר השינה שלה פעם או פעמיים כדי לראות את העבדים עובדים. אביה גם הכריח אותה לחזות בעינויים כי זו הייתה הדרך שלו לחזק אותה מספיק כדי לשלוט יום אחד. היא ראתה הרבה עינויים, כולל... היא עצמה את עיניה כדי לסלק את הזיכרון. לפתע, סטירה חמה נחתה על לחייה, עיניה נפקחו בבת אחת. כאב התפשט בגופה כשקרנדי עמד מולה. הוא משך את שיערה כל כך חזק שהיא צעקה. "את עונה לי כמו שצריך בפעם הבאה, או שלא תאהבי את התוצאות. אני מובן!?" הוא נבח, אחיזתו בשיערה איתנה. "כן. אדוני." דמעות צרבו את עיניה, אבל היא מצמצה אותן בחזרה. בשום פנים ואופן היא לא תיתן להם את הסיפוק לראות אותה קורסת. עיניו היו על העלייה והירידה של שדיה. הוא בהה ברעבתנות, ועיניו עליה גרמו לעורה להתכווץ. "טוב." הוא הכריח את עצמו לבהות בפניה. "עכשיו, תתחילי לעבוד, זונה!" שעתיים לאחר מכן, זרועותיה כאבו מחפירה באדמה לבד. קרנדי הורה לאחרים לא לעזור לה. הם צריכים לעבוד על כל המכרות הישנים ולהשאיר אותה לבד בחדש. עבודה של עשרים עבדים, והיא עושה את זה לבד. זה היה יותר מדי בשבילה. כשדניקה חיממה את הפטיש על האדמה הקשה כסלע, דמעות החלו להצטבר במהירות בעיניה שוב. היא התגעגעה למשרתת האישית שלה, סאלי. לסאלי שלה. נערת השפחה הייתה המשרתת שלה מאז שהייתה ילדה. היא נתקלה בעינויים שלה כשסאלי הייתה רק בת עשר והיא, דניקה, הייתה בת שתים עשרה. דניקה התחננה בפני אביה שהיא רוצה את סאלי כמשרתת האישית שלה, אבל אביה סירב. אביה מעולם לא הקשיב לה. אף פעם. והוא מעולם לא הקשיב לאמה כשהייתה בחיים. עברו חודשים עד שאביה סוף סוף נעתר לבקשתה כשראה שהיא באמת צריכה משרתת אישית. סאלי הייתה האדם היחיד שהיה קרוב אליה, קרוב כמו שמשרתת יכולה להיות לנסיכה. "איך זה הולך כאן?" קרנדי נכנס שוב למנהרה, נאנק מאחוריה. "אני עובדת... אדוני," היא ענתה בצרידות. "בשעתיים עשית רק את זה?" הוא נבח, בוהה סביב. "את טיפשה חסרת יכולת." הוא בהה בכל העבודה הקשה שלה והעליב אותה. דניקה לא אמרה דבר כמו עבד צייתן והמשיכה לחפור, אפילו כששריריה מחו על התנועות. היא הרגישה חום בגבה לפני שגופו של קרנדי נצמד לשלה. נשימתו ליטפה את אוזנה. הוא דחף את שיערה לכתף השנייה, והשאיר את צווארה החשוף חשוף בפניו. "נמאס לך לעבוד כשפחה, נסיכה?" הוא נאנק בתאווה, מלטף את צווארונה. גופה של דניקה התקשח. "עזוב אותי... בבקשה." ידיו הלכו לשדיה, והוא סחט אותה דרך השמלה הדקה שלה. "את לא אומרת לי מה לעשות, נסיכה." דניקה לא יכלה לצעוק או להגיב כי היא רק תגרום לעצמה לסבול יותר. הוא החזיק את פטמותיה וצבת אותן כל כך חזק שגופה נרתע. הוא צחקק, והיא גנחה, פטמותיה כאבו מאוד. "אני יכול להקל על הזמן שלך כאן במכרות." הוא שפשף את זיקפתו על ישבנה. "כל מה שאת צריכה לעשות זה לתת לי את הכוס שלך מתי שאני רוצה." "אני השפחה של המלך. אתה ואני יודעים שאני יכולה לשרת רק את מי שהמלך רוצה ומתיר." היא עשתה כמיטב יכולתה להסתיר את התיעוב שלה. הוא המשיך להתחכך בה, משמיע אנחה גרונית. "המלך לא צריך לדעת." אחיזתו בשדיה נעשתה כואבת מכדי שהיא תוכל לשאת, ודמעות נשפכו מעיניה. היא נשכה את שפתה בחוזקה. "איפה השפחה של המלך!?" קולו של בסקי הגיע מבחוץ. דניקה נאנחה לרווחה כשקרנדי הפסיק לגעת בה כאילו עורה שרף אותו. הוא ניתק מגע עם גופה. "תחשבי טוב על מה שאמרתי, נסיכה. השהות שלך כאן לא תהיה קלה. אני אוודא את זה. חוץ מזה, עדיף שתסכימי כי כך או כך, אני עדיין אזיין אותך." הוא הסתובב ויצא. דניקה ניגבה את דמעותיה. המפלצת לא נתנה לה ברירה, אפילו כשהוא העמיד פנים שהוא כן. "איפה השפחה של המלך?" קולה של האישה הגיע שוב. "את מתכוונת לנסיכה לשעבר?" קרנדי משך במילים. "כן." דניקה הפילה את הפטיש, מרוצה שהיא תיקח הפסקה, אפילו אם זה רק לשנייה. "אני כאן!" היא קראה מתוך המנהרה. "המלך מחכה לנוכחותך בלשכתו. אל תגרמי לו לחכות!" הגיעה הפקודה הלקונית. ההקלה שהיא חשה נעלמה במהירות. דניקה תהתה אם היא עוזבת מים חמים לשמן בוער. דניקה נכנסה ללשכתו של המלך וראתה אותו מוכן לגמרי וידעה שהוא הולך לבית המשפט. "קראת לי, אדוני," היא בירכה. הוא בהה בה בחוסר שביעות רצון כשספג את בגדיה המלוכלכים וידיה המלוכלכות יותר. מבטו התעכב על לחייה, ודניקה ידעה שהוא בטח ראה את הסימן האדום מהסטירה שקרנדי נתן לה. הוא פנה ממנה. "עזבו אותנו," הוא הורה למשרתים, כולל צ'אד. כולם השתחוו והלכו. הוא חידש את ההתלבשות. "צאי ותתרענני, דניקה. אנחנו הולכים לבית המשפט. אל תיקחי יותר מחמש דקות," הוא הורה לה. "לבית המשפט?" פחד משך בבטן של דניקה. עבדים הלכו לבית המשפט רק מסיבות לא נכונות. והשפחה של המלך הולכת לבית המשפט רק בשביל... "היום ההיכרות שלך כשפחה של המלך." הוא אישר את חששותיה במילים הלקוניות האלה. בטנה צנחה לרגליה, ופניה התפוררו. היום פשוט עבר מרע לגרוע יותר. היא רצתה להתחנן בפניו נואשות שהיא לא רוצה להיות 'מוצגת' - שהיא רוצה להינצל מההקדמה. אבל היא ידעה שהיא רק מבזבזת את זמנה ומבקשת עונש. דניקה מיהרה לחדרה בזמן שדמעות נפלו מעיניה. היא תהתה כמה משפחות מיוחסות מכל רחבי המדינה יגיעו. כמה מלכים יבואו 'להציג' אותה? עם כמה מלכים היא תקיים יחסי מין היום?