דניקה צעדה לעבר דלת המלך בשעת הערב. כשקרבה, הדלת נפתחה והמלך יצא מחדרו. היא הייתה נרגשת, ולא ידעה מדוע. זו הייתה הליכה רגילה, לא הזמנה לאיזו התכנסות או משהו חשוב. ובכל זאת, היא הייתה נרגשת. היא הייתה לבושה בהידור, ובעזרתה של סאלי, סידרה את שיערה.
דניקה עמדה לפניו והורידה את ראשה בברכה. "אדוני---" היא השתהתה, בלעה רוק, והוסיפה, "מלכי."
המלך לוסיאן הביט בה באותו מבט חסר הבעה שהפך למראהו הרגיל. אבל ע
















