VETTA נקישה נשמעה בדלת, והמלך לוסיאן נתן אישור להיכנס. בסקי נכנסה. "הבאתי אותה לחדרה, וגם –" "אני לא צריך פרטים, בסקי. לא אכפת לי," הוא הצהיר בקיצור, כשהוא כותב על המגילה. "כן, הוד מעלתך," אמרה בסקי מיד. "מה שלום רמטה?" עיניה של בסקי התרככו למשמע אזכור בתה. "היא בסדר, הוד מלכותך. האוזניים שלה עדיין לא עובדות טוב, אבל היא משתפרת." הוא הרים את ראשו. "בת כמה היא עכשיו?" "חמש עשרה, הוד מעלתך." המלך לוסיאן הוריד את ראשו. דמעות צרבו בחלק האחורי של עיניה של בסקי. היא ידעה מה המלך חושב כי אלו היו המחשבות שלה מדי יום. בתה הייתה צעירה מכדי לעבור את מה שהיא עברה בידי ממלכת מומבנה. רמטה לעולם לא תתאושש מהחוויה הזו. "אני שמח. שלחי לי את וטה," הוא הצהיר בקיצור. בסקי התקשחה למשמע אזכור שמה. "האם עלי לומר לה לבוא מוכנה?" "כן." "בסדר, הוד מעלתך." היא הסתובבה ויצאה. לוסיאן הפסיק את כתיבתו ובהה באיבר מינו הזקור. הוא לא הצליח לגמור עם דניקה, והוא לא הופתע. זה לא בגלל שהוא לא רצה, אלא בגלל שרק וטה יכלה לגרום לו לגמור. וטה הייתה גם היא שפחה בעבר - היא וכמעט כל הנשים בממלכתו. מערכת היחסים שלו עם וטה התחילה שם בגיהינום. דניקה גרמה ללוסיאן להיות מתוח, והוא היה זקוק להקלה שמגיעה מסקס. הוא כבר לא היה אדם רגיל. קון דאג לכך. לוסיאן כבר לא היה יכול להגיע לסיפוק כמו אדם רגיל. הוא בהה באיבר מינו המצולק והכואב. צלקות ארוכות חרצו אותו, פצעים מלפני זמן רב שטיגנו את הוורידים של איבר מינו. הם טיגנו את גבריותו כך שרוב העצבים שם כבר לא עבדו כמו שצריך. לוסיאן היה צריך להשקיע הרבה יותר מאמץ כדי להגיע לסיפוק במהלך סקס, והוא חייב להגיע לסיפוק הזה ברגע שהוא זקוף כי ככל שהוא התנפח יותר, כך הצלקות שלו נמתחו יותר, כך הוא חש יותר כאב. הוא היה צריך לעבוד בשביל זה לפני שהוא יכול להרגיש הנאה בזמן הזיווג... היה צריך להיות אקסטרה גס ולעשות דברים אחרים... רק וטה יכלה לקחת אותו כשהוא היה ככה. בעוד שהוא שנא את דניקה בכל עצם בגופו, הוא לא היה מוכן לשחרר את עצמו עליה עדיין, לא בלילה הראשון שלה כאן, כי הוא היה פוגע בה מעבר לתיקון, גם אם זה באמת פיתה אותו לעשות את זה. לא, הוא לא רצה להרוג אותה. למוות לא היה חלק בתוכניות שהיו לו עבורה... לפחות לא עדיין. הוא עצם את עיניו. זה היה הדבר הכי כואב שהוא אי פעם סבל מידיו של קון. זה שהוא לעולם לא יוכל לשכוח. הוא נהם בזעם. איך הוא יוכל אי פעם לשכוח כשקיבל את הצלקות? דניקה. עוד שנאה שטפה אותו במחשבה עליה. השיער הבלונדיני שלה שהיה כל כך מלוכלך בעבר היה עכשיו נקי, ארוך ומבריק - שלא לדבר על גלי. פנים שהיו מלוכלכות בעבר היו מטופחות היטב, והיא עטתה איפור קל מאוד. במקום בד שפחה, וטה לבשה שמלת נשף אדומה משובחת כשצעדה פנימה. לוסיאן שמע מנשים אחרות שווטה יכולה להיות כלבה ממדרגה ראשונה, והיא אפילו התנהגה כמו מלכה, כאילו היא הבעלים שלו. כל השמועות היו חסרות בסיס, עם זאת, כי וטה מעולם לא התנהגה שלא כהלכה איתו. היא רק פיקחה על ההנאה שלו. הצרכים האפלים שלו. "לא המיטה," לוסיאן ציווה כשהיא התחילה ללכת לעברה. וטה בהתה באיש העצום והלא מחייך עם צלקת מרושעת שירדה על פניו. היא חייכה. "כן, מלכי." היא הלכה לעבר השולחן ונשענה עליו, מחכה לו. הוא קם והלך לעברה בשקט. וטה חייכה לעצמה כשראתה את איבר מינו הזקור. היא שמעה על השפחה החדשה, הנסיכה לשעבר דניקה. כנראה שאפילו השפחה החדשה לא יכלה לתת ללוסיאן את מה שהוא צריך. וטה חייכה לעצמה; היא דאגה לשווא. היא לבדה הייתה הבעלים של המלך לוסיאן. זו הייתה הרגשה משכרת, להיות הבעלים של איש חזק כמוהו. הוא הגיע קרוב ומשך אותה כדי שתפנה לעבר השולחן ותיתן לו את גבה. הוא תמיד היה אדם של 'בלי הקדמות', ובגלל זה הוא תמיד שלח לה לבוא מוכנה. המלך חשף את בשרה העירום על ידי הרמת שמלתה, כשהוא מקמט אותה על מותניה. הוא דחף שתי אצבעות לתוכה. היא הייתה רטובה וחלקה. הוא נהם את אישורו. בתנועה מהירה אחת, הוא דחף את איבר מינו החם לתוכה מאחור בכוח, כשהוא נוהם באופן בלתי נשמע. וטה נשכה את שפתיה ונרתעה כשהוא היכה בגופה. הוא תפס בשערה ומשך בו כשהוא התחיל לדחוף את איבר מינו הגדול לתוכה. היא נאנחה; הנאה וכאב התערבבו והפכו לאחד. השולחן רעד מעוצמת הדחיפות החייתיות שלו. הוא שחרר את עצמו עליה, לקח אותה בדחיפות חזקות וגסות שגם כאבו וגם נתנו הנאה רבה. הוא שלח את ידיו קדימה ותפס בשדיה, צובט את פטמותיה בחוזקה. עוצמת דחיפותיו משכה אותן. נאקותיה מילאו את האוויר. הוא טפח על שד בחוזקה. "כן, כן!" היא צעקה. נאקותיה, נהמותיו, הטפיחה של עור שפוגע בעור, והרעש העז של השולחן היו הצלילים היחידים בחדר. אז הוא יצא ממנה, פישק את לחיי הישבן שלה, ועבד את עצמו עמוק בתוכה בנהמה. וטה התפרצה בצעקה כשהוא היכה בישבנה, כשהיא חופרת בשולחן בזמן שגופה התפרקד בקצב, שערה נופל בכל מקום. היא הרגישה את משקלו עליה מאחור כשהוא נשען קרוב יותר, שינה את זווית דחיפותיו, ואז התחיל צלילה קצרה, חזקה ומהירה. הוא המשיך והמשיך. וטה נרגעה כנגדו, לקחה הכל - את ההנאה ואת הכאב. כששלח את ידו לפניה וטפח על הדגדגן שלה, היא נאנחה ארוכה, קרובה באופן מסוכן לאורגזמה נוספת. הוא משך בשערה כל כך חזק שהוא קרע כמה קווצות החוצה, כשהוא אוחז בו באחיזתו העזה כשהוא צלל פנימה והחוצה מישבנה. הפעולה דחפה אותה מעבר לקצה, הכאב היה משהו שגופה תמיד השתוקק אליו אחרי הדבר היחיד שגופה הכיר במשך שנים רבות. כשהיא רעדה תחתיו, הוא סוף סוף המשיך עם נהמתו הצרודה כשהוא גמר. דקה שלמה לאחר מכן, הוא תחב את עצמו חזרה למכנסיו ופנה לעבר חדר האמבטיה. "צאי החוצה." "א-אבל, מלכי..." קולה הצרוד עצר אותו. וטה תמיד ידעה איך לשחק את הקלפים שלה, במיוחד אחרי זיווגים פרועים. "מה זה?" היא סידרה את בגדיה, כשהיא מכינה נפשית את הבקשה. "השפחה החדשה." עיניו החשיכו. "מה איתה?" היא לא יכלה לחכות שתהיה לה סשן עם בתו של הנסיך קון. אחרי שהייתה שפחה במשך שלוש שנים לפני בריחתם, וטה השתוקקה לנקמה, גם כן. לעזאזל, התשוקה הספיקה כדי לתת לגופה אורגזמה נוספת. "אני יכולה לקבל סשן איתה?" היא שאלה, בצניעות. "למה את רוצה?" הוא הרים את גבותיו. "ובכן, היא השפחה החדשה שלך, ואני הפילגש שלך. אני רוצה להכיר אותה. שום דבר כבד, אני מבטיחה," היא שיקרה. הוא הנהן בקיצור בהסכמה מהוססת ופנה לחדר האמבטיה. "צאי מהחדר שלי." וטה צפתה בו נעלם דרך הדלתות. מעולם לא ביליתי לילה בחדר הזה בכל חמש השנים שהייתי הפילגש שלו, היא חשבה בפנים נפולות. היא סידרה את בגדיה ויצאה מהחדר. ובכן, צעד אחד בכל פעם. הכל בבוא העת.