בסקי צפתה בו ברחמים כשהאימה ממלאת את עיניו. טעם מתוק היה בפיו, וזה לא היה הטעם המוכר של המלך. זה רק הזעזע אותו יותר. ואז פניו התעוותו מכאב. "בבקשה, תגידי לי שזו לא רמטה," הוא נאנק בתיעוב עצמי ובצער, לבו מלא ייסורים. "לא, זו לא רמטה, צ'אד. זו סאלי." הוא עצם את עיניו נוכח גל הבושה והמצוקה. זו הסיבה שהוא ניסה לא לחשוב על הנערה, מאחר שהוא מצא את עצמו נמשך אליה. הוא עשה כמיטב יכולתו להתעלם מהמשיכה הזו,