דניקה התעוררה ביום שלמחרת מבולבלת. גופה היה כבד, סביבתה זרה לחלוטין. היא פקחה את עיניה ולא זיהתה היכן היא נמצאת. החדר העשיר והמפואר הזה יכול היה להעיד רק על מקום אחד.
לא – בשום אופן לא.
עיניה התרחבו כשישבה. היא באמת הייתה בחדרי המלך! כאן היא ישנה!
"אוי אלוהים, אוי אלוהים, אוי אלוהים, אוי אלוהים! מה עשיתי!?" היא לחשה לעצמה באימה מוחלטת.
היא הציצה למעלה... למעלה... למעלה... לראש המיטה ונשמה לרווחה.
















