בשעה 14:13. האור חדר מבעד לחלון, והטיל את זוהרו המבריק על עיניה של שרי, עז מדי מכדי לשאת. היא כיווצה את פניה והסתכלה בעיניים מצומצמות. היא הרגישה כאילו ראשה עטוף בענן צפוף של צמר גפן, שגרם לה לאי נוחות רבה. היא פשטה את זרועותיה במתיחה רפויה, קשתה את גבה בעצלתיים, פיהקה בפה מלא ופקחה את עיניה, רק כדי להידהם מהמראה שנשקף מולה. "אוי, שיט..." חשבה לעצמה. "איפה אני עכשיו?" הסביבה וריהוט החדר היו זרים ל