בית החולים היה תמיד המקום ההומה ביותר, ושם אפשר היה לראות איך נראית טבע האדם. אנשים באו והלכו במחלקות, במסדרונות ובאולמות. היו שם זקנים, צעירים וחולים עם מלוויהם. חלקם בכו, חלקם שתקו, ולחלקם היו חיוכים על פניהם. כמעט שלוש שנים חלפו מאז שסיימה את לימודיה, ולבה כבר לא היה רגיש כפי שהיה כשעזבה לראשונה את בית הספר. באותה תקופה, אפילו כשראתה מישהו מעורר רחמים, היא הייתה בוכה יחד איתם. היו יותר מדי רגעי