ליל הסתיו המוקדם הגיע מוקדם מהרגיל, הירח היה גבוה בשמיים, והכוכבים המנצנצים האירו את החצר. איזה לילה יפה, אבל... נטלי נשענה על פתח הדלת, מביטה מעלה אל הנוף היפה. היא נשכה את הסיגריה שלה, מבטאת תחושת חוסר אונים, בלבול וחוסר רצון בעשן המעורפל. כשהמתינה שהסיגריה תישרף, היא התאימה את מעיל העור שלה ופנתה לעלות במדרגות. צעדיה היו קלים כנוצה, ומעולם לא פחדה כל כך לפתוח את הדלת לחדר השינה של סבה. היא לקחה נשימה עמוקה, סובבה בעדינות את מנעול הדלת, ניגשה למיטתו של מר בארון פוסטר, והביטה בסבה האהוב, שהיה רזה כמו שלד על המיטה. היא הושיטה לאט את האצבע המורה והאמה של ידה הימנית כדי לחוש את נשימתו. רק לשנייה, רמז של איפוק עיקם את שפתיה. היא התיישבה לאט ליד המיטה והחזיקה את ידו הקרה כקרח של סבה, והניחה אותה על חזה, מנסה לחמם אותה. "סבא, אתה כל כך שובב. איך אתה יכול להפר את ההבטחה שלך? הסכמנו לישון ביחד הלילה. למה הלכת לישון קודם? אפילו לא נתת לי את ההזדמנות האחרונה הזו. אתה כל כך זקן ועדיין מתנהג כמו ילד. הלא לימדת אותי מאז שהייתי קטנה לקיים את ההבטחות שלי ולא לשקר?" היא ניגבה דמעה והביטה בחלל הריק בדמות החיוורת על המיטה, והמשיכה לפטפט, "סבא, אם לא אתחתן היום, אתה לא תעזוב? אתה חושב שאתה יכול לעזוב בשקט נפשי כשאתה מפקיד אותי בידי משפחת ווילסון? איפה יהיה לי בית בלעדיך?" אחרי שבכתה זמן רב, היא החזיקה בשקט את ידו של סבה ושוחחה בלי הפסקה, דיברה על הכל, מאז שהייתה קטנה ועד עכשיו... בשל האיכות הפסיכולוגית של רופאה והקשיחות שפיתחה מאז ילדותה, היא לא המשיכה לשבת שם. לאחר ששוחחה עם סבה, היא קמה והלכה לשירותים להביא מים חמימים. היא שטפה וסירקה בזהירות את שיערו של סבה. היא ניגשה שוב לארון הבגדים כדי למצוא את הבגדים החדשים שקנתה לסבה בעבר. לבארון זה מאוד מצא חן בעיניו באותו זמן והוא שיבח אותה על כך שיש לה טעם טוב. היא ארגנה את עצמה וניסתה לעשות כמיטב יכולתה, והתנגדה לדחף לבכות כי לסבה זה לא היה נעים. עומדת בגרם המדרגות, היא צעקה למשרתים, "בואו לפה, כולכם!" "מה קרה, גברת?" שני משרתים רצו במהירות למעלה, מביטים בעיניה הנפוחות והאדומות מעט בתחושת אי נוחות. "תתקשרו לאנשים שמטפלים בהסדרי הלוויה. סבא עזב אותנו." היא ביקשה את סוג החברה שהתמחתה בטיפול בעניינים אלה, בתוספת כמה כמרים שיתפללו עבור סבה. בארון היה מאמין אדוק בחייו. "גברת, את רוצה שאני אתקשר לאבא שלך?" אמר המשרת, בוכה. קולה היה לא רציף. "אין צורך. תנו לסבא לנוח בשלווה הלילה. אני אלך איתו הלילה." בארון לא הזכיר מילה על אביה הביולוגי כביכול של נטלי לפני שעזב. כבנו היחיד של סבא, נטלי לא יכלה למנוע ממנו לחלוק כבוד, אבל היא גם לא רצתה ליצור איתו קשר באופן יזום. המילה "אבא" נעלמה מהלקסיקון שלה מזמן. היא לא ידעה איך לקרוא לו מאז שהייתה בת עשר. בתחילה, הבית היה שקט. רק הבריזה העדינה שחלפה על פני העלים השמיעה קול שקט. זה היה הדבר היחיד שגרם לזה להיראות פחות שקט. אבל עכשיו, אנשים נכנסו ויצאו מהחצר, עסוקים והומים. האורות היו בהירים כמו אור יום, אבל זה לא נראה תוסס בכלל, אלא שומם ובודד בכל מקום. כי היא הייתה היחידה שנשארה. גם מעונו הישן של וילסון היה מואר כמו אור יום. בדרך כלל בשעה זו, תיאו ווילסון היה ישן. אבל הוא שמע שנשארו לבארון פוסטר רק כמה ימים לחיות. נראה שתיאו חיכה בלילות האחרונים. הדוד, דני, רץ לתוך חדר העבודה והתנשף, "אדוני, מר בארון פוסטר, הוא הלך." תיאו ווילסון הביט בציור הלא גמור שלפניו והפסיק עם המכחול בידו. הוא נאנח ואמר, "לך תכין את המכונית כדי לנסוע למקום של בארון. תתקשר לטרוון ותגיד לו להזדרז. תזכיר לו לא לנהוג במכונית הראוותנית שלו." "כן, אדוני. אני אלך לטפל בזה עכשיו," אמר דני. אולם האבל בחצר הוקם בשלמותו. נטלי פיקחה באופן אישי על כל פרט קטן. בארון תמיד הקפיד על הפרטים הקטנים כשהיה בחיים. הוא תמיד אמר שתשומת לב לפרטים קובעת הצלחה או כישלון ושיש להיות זהירים וזהירים בכל מה שעושים. כששמעה את הצעדים הממהרים ואת קול החבטה של המקל על הקרקע, נטלי סובבה את ראשה בזמן שכורעת ברך רק כדי לראות שהאדם הראשון שהגיע היה סבו של בעלה הטרי, אותו פגשה לראשונה היום. היא לא ידעה מדוע אדם חשוב כמו מר תיאו ווילסון דואג כל כך לסבה. היא רצתה לשאול את סבה על כך היום, אבל לא היה לה זמן... "שלום, מר ווילסון," היא פנתה בנימוס. "ילדה, עברת הרבה. שמרי על עצמך ותהיי חזקה." לאחר שתיאו ווילסון הציג פרחים, הוא עמד ליד גופתו של בארון פוסטר זמן רב למדי. מעמדת הכריעה של נטלי, היא יכלה לראות את הדמעות בעיניו מנצנצות תחת השתקפות האורות. על המרצדס, תיאו ווילסון לא נראה טוב. הוא הרים את הטלפון שלו בפנים חשוכות והתקשר לטרוון, "איפה אתה?" הטון שלו היה די מאיים, מה שמצביע על כך שהוא היה מאוד כועס. אפילו דני, שנהג מלפנים, חש בכעסו. מהצד השני הגיע הטון השטוח והלא ממהר "חברה". "למה אתה לא הולך למעונו של פוסטר? למרות שהיא האישה שהתחתנת איתה בחוסר רצון, היא אשתך החוקית על פי תעודת הנישואין, אז אתה צריך ללכת לחלוק לה כבוד," אמר תיאו בקול משכנע. האדם בצד השני לא פחד בכלל ועדיין היה לו טון שגרם לו להיראות כאילו הוא צריך מכות. "לא לקחתי את תעודת הנישואין. זה אצלך. רק בגלל שהחוק מכיר בזה לא אומר שגם אני מכיר בזה. חוץ מזה, האדם שאתה רוצה שאני אתחתן איתו הוא לא האדם שאני רוצה להתחתן איתו. סבא, כבר התפשרתי בכך שהתחתנתי איתה, וזה הוויתור הכי גדול. אם תבקש ממני לחלוק כבוד, אני לא יכול להיענות לבקשתך." תיאו ווילסון כעס כל כך שהוא ניתק את הטלפון מיד. הוא נשם בכבדות ואחז בחזה במושב האחורי, ממלמל קללות על טרוון ווילסון. דני יכול היה להבין מההתנהגות של תיאו שטרוון לא ויתר. איך אפשר לשלוט כל כך בקלות באדון ווילסון המפחיד מאת'נה? אי אפשר לתמרן אותו שוב ושוב. הדוד הערמומי דני דיבר. "אין צורך שתכעס כל כך, אדוני. אתה צריך להכיר את האופי של טרוון עד עכשיו. הוא מצוין מדי ותמיד יש לו תוכנית. הפעם, ניסית להשתמש במניות כדי לאלץ אותו להתחתן עם בחורה שהוא לא אוהב. העובדה שהוא הקשיב לך היא כבר ויתור גדול כי אתה סבא שלו. אדם אחר אולי לא היה מקבל את זה. אתה לא יכול להכריח אותו חזק מדי, אחרת זה יחזור אחורה." "אבוי! איזה נוכל! אני סבא שלו. איך אני יכול לפגוע בו? אלמלא בארון, לא הייתי חי עד עכשיו, שלא לדבר על קבוצת ווילסון והנוכל הזה. אני חייב לו יותר מסתם את חיי. טרוון חושב שאילצתי אותו להתחתן עם נטלי רק כדי לקיים את ההבטחה שלי. חקרתי את הבחורה הזו נטלי, והיא התחנכה היטב על ידי בארון. היא לא נופלת מכל בת עשירה ואין לה מוניטין רע. אם טרוון יכול להסתדר איתה היטב ולגלות את תכונותיה הטובות, הוא עלול להתאהב בה. לא יכולתי להסכים עם בארון אם נטלי הייתה בחורה עם מוניטין רע." תיאו ווילסון כעס כל כך שגבותיו התעוו. נכדו לא הבין אותו בכלל. "אדוני, אל תדאג יותר מדי. אם למיס פוסטר באמת יש תכונות זוהרות, טרוון יגלה אותן במהלך שלושת החודשים שהוא מבלה איתה. הדאגה הגדולה ביותר שלך היא קיום ההבטחה של בארון להגן על מיס פוסטר, נכון? אם טרוון ומיס פוסטר לא יכולים להיות ביחד בסופו של דבר, למה לא לאמץ אותה כנכדה שלך ולהמשיך להגן עליה?" עיניו של תיאו ווילסון נצצו כשהוא פקח אותן מיד. הוא שיבח, "אתה הבחור הכי חכם בסביבה, גם אם אתה מעלה כמה רעיונות מטורפים. עם האישיות של טרוון, הוא לא יכריז בפומבי על מערכת היחסים שלו, אז הם כנראה בנישואין סודיים. הכרחתי אותו לחיות עם נטלי שלושה חודשים בתקווה שהוא יראה את התכונות הטובות בה. אם הוא לא יכול לראות את זה בבחורה כל כך נהדרת, הוא יכול להיות עיוור." הוא אמר שוב בעוד רגע, "שלח כמה שומרי ראש חכמים לשמור על מעונו של פוסטר ולשמור על הביטחון." לאחר שחקר את נטלי, תיאו ווילסון עדיין לא היה רגוע עם האפשרות של אירוע פתאומי שעלול לגרום נזק לנטלי. הוא הבטיח לבארון שהוא יגן על נכדתו של בארון. הוא לא יכול להפר את הבטחתו. "כן, אדוני."