וילה לבנה בת שלוש קומות בסגנון אקזוטי עם חלונות זכוכית מלאים תפסה את עיניה של נטלי. מיד אפשר היה לראות את הסלון המרווח והבהיר שבתוכה. בקומה השנייה הייתה מרפסת מעגלית מורחבת, שנראתה מחוברת לחדר השינה הראשי. בקומה השלישית הייתה מרפסת מעגלית נוספת, גדולה מספיק כדי להכיל מספר אנשים למנגל. במבט מסביב, נטלי גילתה ששאר הבתים באזור בנויים באופן דומה. נראה שזה הסטנדרט בקהילה הזו. כשנטלי וג'ים עברו בדלת, נל, שעבדה בשקידה במטבח, יצאה לאט ובירכה בחוסר חשק תוך שהיא מודדת את נטלי מלמעלה למטה. "גברת וילסון." היא חשה בוז כלפי נטלי בליבה. "כצפוי, היא בדיוק כמו שגברת רייצ'ל וילסון אמרה. אין לה מה להציע. הבגדים שלה זולים," חשבה לעצמה. נל הייתה המשרתת של תיאו וילסון במעונו הישן של וילסון. תיאו, שדאג שטרוון לא יטפל בנטלי כראוי, בחר משרתת שתטפל בהם. עם זאת, אמו של טרוון וילסון, רייצ'ל וילסון, שיחדה בהצלחה את נל לפני שהאחרונה הגיעה. המשרתים במשקי הבית האריסטוקרטיים העשירים למדו להיות ערמומיים. מישהי כמו נל, שהייתה עם משפחת וילסון במשך עשרות שנים, הורגלה לשפוט אנשים על סמך הליכותיהם וכתוצאה מכך, להעניק יחס שונה. מהיום שבו קיבלו את רישיון הנישואין, רייצ'ל וילסון לא הייתה מרוצה מהנישואין. עם זאת, לא היה לה מה לעשות מכיוון שהדבר סודר על ידי תיאו וילסון, הראש ומקבל ההחלטות של משפחת וילסון. נל שמעה גם שטרוון לא אהב את נטלי, אז היא הפכה אפילו יותר פזיזה. ג'ים הוק אמר בכבוד, "גברת וילסון, זו נל. היא תטפל בך בעתיד. יש לי כמה עסקים לטפל בהם בחברה אז אני אעזוב קודם. אם את צריכה משהו, את יכולה להתקשר אליי." "בסדר, תודה על עזרתך היום, מר הוק," אמרה נטלי בנימוס. היא האמינה בגמול על כבוד, לתת פי שלושה ממה שקיבלה. כבוד הוא הדדי. ברגע שג'ים הוק עזב, נל החלה להתנהג בגסות. "גברת וילסון, יש לי משהו לטפל בו בבית היום ואני צריכה לקחת חופשה. באשר לארוחת הצהריים והערב שלך, בבקשה תטפלי בזה בעצמך," לטון שלה היה נימה של סרקזם. היא לא ביקשה רשות לצאת לחופשה אלא הודיעה לה על החלטתה. רייצ'ל וילסון אמרה לה שטרוון לא אוהב את אשתו החדשה, שבאה משום מקום, והם יתגרשו בעוד כמה חודשים. היא לא צריכה לטפל בנטלי היטב ורק צריכה לעשות הצגה בפני תיאו וילסון. טרוון גם לא יחלוק איתה חדר. לאחר שיחת העידוד מרייצ'ל, נל האמינה בתוקף שנטלי לא תהיה גברת וילסון של משפחת וילסון לאורך זמן, ואין לה מה לדאוג. "בסדר, עשי כרצונך." בכך, נטלי עלתה למעלה לסדר את חפציה. היא לא הייתה גברת מפונקת שלא ידעה איך לעשות כלום. למרות שסבה פינק אותה מאז שהייתה צעירה, הוא לא הרשה לה להפוך לאדם מפונק וחסר אונים. הוא לימד אותה איך לטפל בעצמה ולעשות מטלות יומיומיות כמו כביסה, בישול, גינון ועוד. הוא לימד את כולם בזהירות רבה. בארון אמר פעם, "נטלי, לא לימדתי אותך את הדברים האלה כי אני מאמין שתסבלי בעתיד. אלה הבסיס להישרדות שלך. גם אם תחיי טוב בעתיד ולא תצטרכי לעשות דברים בעצמך, לא לדעת איך לעשות אותם שונה מלא צורך לעשות אותם. אף פעם לא יזיק ללמוד עוד." עיניה של נטלי נצצו כשחשבה על דבריו של בארון. בעיניים דומעות, היא הביטה בחדר השינה הראשי הענק לפני שתפסה את המזוודה שלה. לאחר מכן היא פנתה לחדר האורחים. היא הבחינה שיש עוד שני חדרי אורחים בקומה השנייה כשעלתה במדרגות קודם לכן. היא לא חשבה שטרוון וילסון יהיה מוכן לחלוק איתה חדר למרות שהיא נשאה תקוות לנסות לגרום לדברים להסתדר. היא לא רצתה להתגרש, אבל היא לא הייתה מהסוג שמכריח מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה. למרות שהיא לא רצתה ללכת בעקבות אמה, לא היה טעם לגרור את טרוון אם הוא לא אהב אותה. בארון כתב גם במכתבו שתהיה סבלנית. הוא ביקש ממנה לחכות עד שתהיה חזקה יותר לפני שתטפל בענייני הלב. "קחי דברים צעד אחד בכל פעם. אני לא יכולה להתחתן היום ולהתגרש מחר," חשבה לעצמה. לאחר שעודדה את עצמה, נטלי רכבה על האופנוע שלה לסופרמרקט הסמוך כדי לקנות מוצרי צריכה יומיומיים. היא רצתה לבשל, אבל לצערי, המקרר היה ריק. שלא לדבר על כך שלא הוכנו פירות. גם נייר טואלט לא היה בשירותים. למרבה המזל, היא שמה לב לזה כשניגשה לשטוף ידיים לפני השימוש בשירותים. זה היה יכול להיות מאוד מביך מבחינתה לדעת על זה באמצע העשייה שלה. "שלוק..." נטלי אכלה דוריאן בשמחה בסלון המרווח והבהיר כשהיא דפדפה בספרי הרפואה שבידה. כל החלל התמלא בריח חריף. אפילו הקומה השנייה או השלישית לא ניצלו. הדלת נפתחה בחריקה, ונכנס גבר ששידר אווירה של אדישות. הוא פתח שני כפתורים על חולצתו, ועורו הציץ החוצה כשצעד פנימה ברגליו הארוכות. היה לו מבט קשוח ויד מכסה את פיו ואפו. "האם זה לא בעלי הטרי?" חשבה נטלי. טרוון הביט מסביב במבט קר כאילו חיפש משהו. לבסוף, הוא נעץ את עיניו בנטלי. "מה את אוכלת?" שאל במבט נגעל. ברגע זה, נטלי הבינה שטרוון חיפש את מקור הסירחון. היא לא ידעה שהוא בדרכו חזרה. היא הרגישה מדוכאת היום וחשבה לקנות דוריאן כדי לעודד את עצמה. אבל מי ידע שטרוון יחזור... היא צריכה להיות אחראית ומתחשבת מכיוון שהיא גרה תחת קורת גג של מישהו אחר. "סליחה, אני אקח את זה עכשיו. לא ידעתי שאתה חוזר." "אה." טרוון צעד לעבר הדלת ופתח את כל החלונות בוילה. הוא לא יכל לסבול את הריח. זה היה כמו להיות בבור ביוב. הוא עמד ליד הדלת וסיים לעשן סיגריה. לאחר הפסקה, הוא נכנס, והושיט פיסת נייר לנטלי. "חתמי על זה." הטון שלו היה מצווה, ולא הותיר מקום למשא ומתן. נטלי בדיוק סיימה לנקות כשראתה את המילים המודגשות על הנייר שהוגש לה. היא צחקה בזלזול עצמי. זה היה הסכם ממון. אי אפשר היה לדעת על מי היא צחקה. לטרוון לא היה אכפת מתגובתה כשהבעתו נותרה חסרת הבעה. נטלי לקחה את ההסכם ממנו באדישות. כצפוי ממשפחה עשירה, הם ראו בה אישה תחמנית. הם מיהרו להגן על נכסיהם. ההסכם תוארך ליום לפני שקיבלו את רישיון הנישואין, אבל הם רק ביקשו ממנה לחתום עליו היום. זה היה הסכם ממון מאולתר כדי למנוע מנטלי תקוות מוגזמות. פיסת נייר קצרה שהכילה הכל, אבל הכל כוון אליה. הרעיון הכללי היה שהנישואין הסודיים יהיו לשלושה חודשים. לאחר שלושה חודשים, שני הצדדים ימשיכו בהליכי גירושין. וילה זו תהיה שייכת לנטלי בעוד שכל שאר נכסי משפחת וילסון לא יהיו קשורים אליה. בשלושת החודשים הללו, הם יגורו רק יחד. הסעיף הנוסף היה שיש לשמור על הנישואין בסוד, ואסור לספר לאף אחד עליהם. אחרת, היא תצטרך לפצות 20 מיליון דולר על הסבל הנפשי שנגרם. "20 מיליון דולר! למה שלא תשדדו בנק? "הוא חסר רחמים וערמומי. המונח 'נישואין סודיים' משמש כדי להימנע מפגיעה במוניטין שלו," חשבה נטלי. היא הראתה את הכבוד שלה לטרוון בכך שהתבוננה בקפידה בהסכם שהוכן. ואז, היא הרימה את מבטה והושיטה לו את ידה הימנית. טרוון צמצם את עיניו ושאל בנימה לא מרוצה, "מה?" הוא חשב שנטלי הולכת להעלות תנאים אחרים. "אני צריכה עט. איך אני חותמת בלי עט?" היא לא אמרה מילה נוספת. מכיוון שזו הייתה התוצאה, לא היה מה להוסיף. בבוקר, עדיין היו לה תקוות שתוכל להיות לה בית אם תעבוד קשה מספיק. עם זאת, נראה שאפילו המשרתת סביבה הבינה את מה שהיא לא יכלה לראות בבירור. הגיע הזמן להתעורר ולהתמודד עם המציאות. טרוון קימט את מצחו ולא ציפה שנטלי תהיה כל כך חדה ונחרצת. הוא הביט בנטלי בקרירות כשהיא חתמה ללא היסוס. ברגע זה, נטלי הרגישה שהיא חותמת על תיק רפואי ללא מחשבות אחרות. טרוון היה החולה שסובל ממחלה נפוצה בקרב אריסטוקרטים עשירים: אשליות פרנואידיות של רדיפה. לכל העשירים הייתה הבעיה הזו. הם אהבו לחשוב שכולם סביבם מנצלים אותם ואין לזה תרופה. לאחר שחתמה על ההסכם, נטלי הגישה לו את המסמך במבט נחוש וטהור. "מר וילסון, החוזה חתום. אני לא אקח את הבית. תהיה בטוח שאני אגור בבית הזה רק שלושה חודשים ולא יותר. אני מאמינה שגם אתה צריך להרוויח משהו במהלך שלושת החודשים האלה. לילה טוב." בכך, היא הסתובבה ועלתה למעלה, והתעלמה מההשפעה של דבריה על טרוון. כשראתה את שלושת החודשים המצוינים בהסכם, היא ניחשה שיש סיבה מאחורי זה. הסיבה הזו הייתה שטרוון עשה חילופי דברים עם תיאו וילסון, מה שגם גרם לאדון הצעיר והיהיר הזה להשפיל את עצמו ולחיות איתה. נראה שהיא ניחשה נכון. עיניו הכהות של טרוון נעצו מבט בשם על ההסכם למשך שתי שניות לפני שהביט בגבה של נטלי כשעלתה במעלה המדרגות בהבעה משמעותית. "האם היא משחקת אותה קשה להשגה או דגה פרסים גדולים יותר? "אבל היא לא טיפשה. היא הבינה את זה!" הוא חשב.