קולה הרך והעדין של נואל משך מיד את תשומת ליבם של כולם. 'מה לעזאזל? מי לעזאזל האישה הזאת בטלפון?' הם תהו. ניקולס, שלא הוטרד בבירור ממבטי האנשים סביבו, התרחק מהקהל. הוא לא יכול היה לעצור את החיוך השובב שזחל על פניו כשדיבר, קולו קליל ולועג, אם כי נגוע בשעשוע. "מה קורה? את כבר לא באה?" הוא נמנע בכוונה מלמסור את הכתובת, רצה לראות אם היא תבקש אותה ישירות, בדיוק כפי שקיווה. אבל במקום זאת, נואל נשמעה מתוסכלת יותר ויותר, קולה הדוק בעצבנות. "מאוחר מדי עכשיו! אני לא יכולה להשיג מונית לעזאזל. סוף סוף מצאתי אחת, אבל הם אמרו שהמקום שלך רחוק מדי, אז הם לא יבואו..." היא פלטה אנחת תסכול שקטה. 'אם הייתי יודעת שזה הולך לקרות, הייתי מתעקשת לקחת את הנסיעה כשהצוות שלי הציע. איזה בלגן.' הוא השתתק לרגע, מוחו רץ כשהוא עיבד את דבריה. רגע לאחר מכן, הוא שאל, קולו זהיר כעת, "את יודעת איפה אני?" "ברור שאני יודעת!" נואל הגיבה בנחרצות, עדיין נסערת בבירור מהמצב. "אתם לא בהר הדרקון? בגלל זה אני לא יכולה להשיג נסיעה!" ניקולס מצמץ, הדופק שלו הואץ לרגע. הוא אכן היה בהר הדרקון - האתר הראשי למשחק הציד של מועדון הירי. 'אבל איך היא ידעה את זה?' הוא תהה. החשד שלו גבר. "איך את יודעת שאני בהר הדרקון?" נואל לא היססה, ונשמעה חסרת התנצלות לחלוטין. "עקבתי אחר המיקום שלך. אנחנו בטלפון, נכון? כל עוד אתה מרים, אני יכולה לגלות איפה אתה נמצא." מוחו הסתחרר לשנייה. 'האם היא כנה באכזריות? או שהיא קצת יותר מדי מיומנת בזה בשביל הנוחות?' רק משיחת טלפון, היא יכלה לאתר את מיקומו המדויק? זה לא משהו שלומדים בן לילה - זה משהו שרק איש מקצוע יכול לעשות. קולה של נואל התרכך מעט כשהיא הוסיפה, "ניקי, מה אני צריכה לעשות עכשיו? אני לא מאמינה שזה קורה." אבל אז, הטון שלה השתנה לפתע - מואר ונרגש. "חכי! אני רואה מכונית! אני הולכת לתפוס אותה עכשיו!" לבו של ניקולס החסיר פעימה. פאניקה שטפה אותו. "חכי, עצרי שם! אל תזוזי! תגידי לי בדיוק איפה את, ואני אשלח מישהו לאסוף אותך עכשיו!" קולה של נואל הפך קצת מטורף. "אה! תזדרז, אני ב..." היא פלטה את מיקומה, וניקולס לא בזבז שנייה. מוחו כבר רץ עם הצעדים שהוא צריך לנקוט. הוא מיד שלח אחד מאנשיו הסמוכים לאסוף אותה, מחשבותיו רצות במהירות. ניקולס שפשף את מצחו באנחה, והרגיש שכאב ראש מתגנב פנימה. "פשוט תשבי בשקט ואל תזוזי, בסדר? ואל תלכי לחטוף לאף אחד אחר את המכונית, הבנת?" "הבנתי!" נואל ענתה, אם כי קולה נשא רמז קל של עצבנות. ברגע שהשיחה הסתיימה, ניקולס נשען לאחור, ופלט נשימה ארוכה ומתוסכלת. זה היה רק היום הראשון שהוא פגש את נואל, ובכל זאת זה הרגיש כאילו הוא כבר לקח על עצמו את התפקיד של הבייביסיטר השתלטנית שלה, שמנהל את כל צעד שלה. 'מה לא בסדר איתי?' בדיוק אז, אוסקר והאחרים, שאף פעם לא נותנים לדברים לחמוק, התגודדו סביבו, להוטים לגלות מה קורה. "שיט קדוש! ניקולס, מי הייתה האישה הזאת בטלפון? היא קראה לך 'ניק'. בחור, מעולם לא נתת לאף אחד להתקרב אליך כל כך!" אמר אוסקר, קולו מלא חוסר אמון. כיורש השלישי של משפחת סויר, ניקולס כונה בדרך כלל "מר סויר" על ידי זרים. אפילו חבריו הקרובים ובני משפחתו קראו לו בשמו הפרטי, ניקולס. אבל "ניק"? זה היה הראשון שלהם. אופליה, ששמה לב לעיניים האדומות של סלסט, לא יכלה לעצור את סקרנותה. "ניקולס, מה לעזאזל קורה? מי האישה הזאת שקוראת לך ככה? כדאי שתסגור את החרא הזה!" ניקולס ירה מבט עצלן באחים הרכלנים, חיוך יהיר מתעצב על שפתיו. "היא ארוסתי. מה הבעיה שהיא קוראת לי 'ניק'?" "ארוסה?!" אוסקר ואופליה קפאו שניהם, עיניהם פעורות בתדהמה. "אין מצב. חשבתי שלא רצית להתחתן עם לייאה אנדרסון? חלק מכל מעשה הפלייבוי שלך לא היה להפחיד אותה? איך לעזאזל אתם והיא התקרבתם כל כך?" שאל אוסקר, מבולבל לחלוטין. אופליה הנהנה יחד עם אחיה, ראשה מתנודד כאילו היא מנסה להבין את המצב. "כן, בדיוק!" "זאת לא לייאה אנדרסון," אמר ניקולס, נימתו אדישה. "אז מי לעזאזל זאת? עוד אחת מהארוסות המסודרות של אבא שלך?" שאל אוסקר, עדיין מנסה להבין את זה. מכיוון שמשפחת אנדרסון שמרה בסוד את האמת על כך שלייאה אינה בתם האמיתית, איש מחוץ למשפחה לא ידע את האמת. אוסקר והאחרים אפילו לא שמעו על נואל. ניקולס נתן להם סקירה מהירה על המצב עם הבת המזויפת של משפחת אנדרסון והאמיתית. אוסקר לחץ בלשונו, בהחלט התרשם. "לעזאזל... זה כמו משהו ישר מתוך אופרת סבון." אופליה הבחינה שהבעתה של סלסט הולכת ומחשיכה, והיא לקחה נשימה עמוקה לפני שדחפה קדימה עם שאלה נוספת. "אז, מה אתה חושב על הילדה 'האמיתית' הזאת ממשפחת אנדרסון?" אופליה לא יכלה לנער את ההרגשה שסלסט יצאה מהמירוץ. ואכן, כששמה של נואל עלה, הבעתו של ניקולס התרככה, גבותיו התקמטו קלות כשחיוך קטן משך את פינת פיו. "היא דבר קטן ומעניין." עיניה של אופליה כמעט קפצו מראשה. זהו זה. היא מעולם לא ראתה את ניקולס מחייך ככה כשדיבר על אישה. אם היא לא הייתה יודעת טוב יותר, היא הייתה נשבעת שהוא כבר שבוי בקסמיה. סלסט? כן, אין סיכוי. "לעזאזל, אני לא מאמין שפשוט אמרת 'מעניין'. הילדה הזאת באמת כל כך כיפית?" אמר אוסקר, ונשמע כאילו הוא לא יכול להאמין למה שהוא שומע. מחשבותיו של ניקולס נדדו חזרה לפנייה החמודות והקצת חסרות מושג של נואל, וחיוך התפשט על פניו. "תראו בעצמכם כשתפגשו אותה." "חכה, היא באה הערב?" שאל אוסקר, סקרנותו התעוררה. "כן. היא באה." ענה ניקולס, נימתו נינוחה, אם כי היה רמז למשהו אחר בעיניו. ***** שעה לאחר מכן, נואל הורדה בוילה למרגלות הר הדרקון. מרחוק, היא הבחינה מיד בניקולס משתרע על הספה באזור הטרקלין. עיניה אורו, ובלי להחמיץ פעימה, היא נופפה בהתרגשות וניתרה לעברו, וקראה, "היי! ניק!" אוסקר, שראה לא מעט נשים יפות, לא יכול היה שלא לפלוט, "שיט קדוש, הילדה הזאת מהממת!" "כן?" ענה ניקולס בעצלתיים, עיניו עוקבות אחר כל תנועה שלה. "היא לא רעה." הוא קם, רגליו הארוכות חוצות ללא מאמץ את החדר לעברה. נואל, שלא הוטרדה לחלוטין מהאנשים סביבה, מיהרה ישר לזרועותיו בלי לחשוב פעמיים. ראשה התחכך בחזהו כשהיא חייכה, נרגשת בבירור. "סוף סוף מצאתי אותך!" ניקולס הרים גבה, משועשע קלות. 'מה קורה עם כל מעשה ה'איחוד' הזה? ראינו אחד את השנייה לפני פחות מיממה.' הוא פלט צחקוק שקט, ויישר בעדינות את שערה במקום שבו הוא התבלגן מהקפיצה הנרגשת שלה לזרועותיו. הוא יישר אותה ואמר, "בסדר, בואי נלך. אני אציג אותך לחברים שלי." "אוקיי!" נואל קרנה, חיוכה רחב ומדבק. היא שילבה את זרועה בזרועו באופן סתמי, והם עשו את דרכם לעבר אוסקר והאחרים. "זאת נואל אנדרסון," ניקולס הציג אותה לקבוצה. נואל חייכה בחמימות, עיניה נוצצות. "היי, נעים להכיר את כולכם!" "היי, נואל, אני אוסקר ווקר." "אני אופליה ווקר, נעים להכיר." "דקלן טרנר." "שלום, אני סלסט ריד." לאחר ההיכרויות, ניקולס מסר לנואל את ציוד המגן שהכין והחל להסביר את כללי הציד. "קיבלת את הכללים?" "קיבלתי!" נואל הנהנה בהתלהבות. מכיוון שהם חיכו לנואל שתגיע, הצוות של ניקולס דילג על הסיבוב האחרון של הציד. עם זמן להרוג לפני הסיבוב הבא, כולם הסתובבו בטרקלין. ואז, הטלפון של ניקולס צלצל, והוא יצא החוצה לענות לשיחה. מנצלים את הרגע, האחים ווקר הסקרנים תמיד נטו לשוחח עם נואל. אוסקר חייך, עיניו נוצצות בשובבות. "אז, נואל, את וניקולס נראים די קרובים. מה העניין?" נואל, שאכלה בשמחה קצת עוף מטוגן ולגמה סודה שניקולס השיג לה, רק משכה בכתפיה. "כן, אנחנו מאורסים!" אופליה הרימה גבה, סקרנותה התעוררה. "באמת? לא מפריע לך שכולם קוראים לו פלייבוי מוחלט? זה לא מפריע לך?" היא שמעה שהם נפגשו רק באותו יום ולא הצליחה להבין את הרעיון שאדם כמו ניקולס יוותר על מעשה הפלייבוי שלו כל כך מהר. "לא, בכלל לא." נואל אמרה את זה כעובדה, לא מודאגת כלל. היא קרעה חתיכת עוף ולקחה ביס נוסף, ניכר שלא הוטרדה. אופליה הייתה בהלם. "חכי, את רצינית שאת בסדר עם זה שהוא משתעשע עם נשים אחרות? אין בעיה בכלל?" נואל הסתכלה עליה כאילו היא מבולבלת מהשאלה. "כן, באמת." היא הטתה את ראשה קלות, נבוכה מההפתעה של אופליה, והוסיפה, "כשנסעתי לראות את ניק קודם לכן, ראיתי אישה מבוגרת יוצאת מחדרו עם בגדיה מבולגנים. היא הייתה ממש נחמדה, ואפילו אמרה שכדאי לנו לבלות ביחד בפעם הבאה." לנואל לא היו עכבות לגבי הדברים האלה. לא היה לה מושג מה זה אומר שהארוס שלה יהיה עם מישהו אחר - היא פשוט הייתה סקרנית לגבי "סקס" בכלל. כל מי שהיה בעניין של קצת כיף, היא חשבה שהם מגניבים. כל הקבוצה הייתה חסרת מילים לחלוטין. 'שיט קדוש,' כולם חשבו, מוחם מסתחרר. 'הילדה הזאת היא לא רק חסרת דאגות - היא לגמרי חסרת מעצורים.' אף אחד מעולם לא פגש מישהו כמוה.