ניקולס לא ממש לקח את דבריה של נואל ללב. הדברים המוזרים שהיא הזכירה נשמעו יותר כמו חלומות בהקיץ פרועים - די קשה להאמין. אחרי ארוחת הערב, הוא הסיע אותה לשערי הווילה של משפחת אנדרסון. נואל קפצה מהמכונית כאילו זה לא עניין גדול, ואז הסתובבה במהירות וטרקה את הדלת. עיניה הבהירות היו מלאות התרגשות כשנעצה בו מבט. "היי, ניק, מתי נוכל לבלות שוב?" ניקולס תכנן להשתמש בפגישה הזו כדי להפריך את השמועות על הנישואים הפוטנציאליים בין המשפחות, אבל ההופעה של נואל טרפה את הקלפים. היא נראתה מתוקה ותמימה, אבל הייתה בה חדות מסוימת. להיות בסביבתה, למרות הכל, היה מהנה באופן מוזר. הוא השתהה לשנייה, ואז הרים אליה מבט בחיוך עצל, מהסוג שגורם לליבה לדלג על פעימה. "מתי שיהיה לי קצת זמן פנוי, אני אבוא למצוא אותך." "אז מתי זה יהיה?" נואל לחצה, קולה נשמע קצת חסר סבלנות. ניקולס משך בכתפיו, לא ממהר. "קשה לומר." נואל מיד התעצבנה, בבירור לא אהבה את התשובה הזו. היא הרגישה שהוא סתם מבריח אותה. האופן שבו שפתיה בלטו ולחייה התנפחו רק הפכו אותה לחמודה יותר. "פפפ..." ניקולס לא יכול היה שלא לצחוק על כמה שהיא מקסימה. הוא הושיט יד וצִבְּטט בחיבה את לחייה הרכות. "יש לך טלפון?" "כן," ענתה נואל בעליצות. "תני לי את המספר שלך." "198..." נואל דקלמה אותו כאילו עשתה את זה מיליון פעמים. ניקולס הוציא במהירות את הטלפון שלו והקליד אותו. בדיוק כשעשה זאת, הטלפון שלה צלצל. "זה המספר שלי. תתקשרי אם את צריכה משהו," הוא אמר. "אוקיי." נואל הנהנה בלהיטות, פניה הוארו בחיוך ענק. "ניק, אתקשר אליך כשתהיה לי הזדמנות!" ניקולס לא יכול היה שלא לצחקק לעצמו. 'נראה שיש לה את כל הזמן שבעולם.' הוא הוסיף באדישות, "אל תתקשרי אליי יותר מדי, למרות זאת. רק אולי מדי פעם, כמו בערבים." "נשמע טוב!" נואל הסכימה בלי היסוס, נרגשת בבירור. היא ניתרה לעבר הווילה, ואז עצרה באמצע הדרך כדי להסתובב ולנופף לעבר ניקולס בזרועה בחיוך גדול. "נתראה, ניק!" "שימי לב לאן את הולכת," קרא ניקולס בשקט. "הבנתי!" השיבה נואל בעליצות, מותחת את זרועותיה לרווחה כמו ציפור שמקבלת סוף סוף הזדמנות לעוף חופשי, משוחחת לעצמה כשהיא דילגה דרך שערי הווילה של משפחת אנדרסון. היא נראתה כמו כדור קטן ושמח של אנרגיה, מלאת אופטימיות וחסרת דאגות לחלוטין. ניקולס חיכה עד שהיא נעלמה מטווח הראייה לפני שנתן לבריאן את האות להתחיל את המכונית. בנסיעה, בריאן לא יכול היה לעצור את סקרנותו. "אדוני, לא תכננת לשמור מרחק ממשפחת אנדרסון? למה נתת לגברת אנדרסון את המספר שלך?" ניקולס פלט חיוך קטן, שפתיו התעקלו מעלה. "היא... שונה, לא חושב?" "כן..." בריאן היסס, ואז אמר בגלוי, "היא בהחלט יחידה במינה, אבל בכנות? היא יוצאת קצת... תמימה?" לניקולס לא הייתה תשובה לזה. הוא לא ממש יכול היה להתווכח. אחרי הפסקה ארוכה, ניקולס פתאום פלט צחוק רך. הוא הניח את סנטרו בידו, בוהה החוצה מהחלון כשהנוף חלף על פניו. שפתיו התעקמו לחיוך ערמומי. "משפחת אנדרסון היא לא בדיוק האנשים הנחמדים ביותר. אני תוהה כמה זמן היא תחזיק מעמד בג'ונגל הזה, לבד לגמרי. הם בטח יטרפו אותה." "כן, נשמע בערך נכון," השיב בריאן. בדמיונם, נואל נראתה תמימה מדי מכדי להשתלב בקהל הזה. היא כנראה תושמד במשפחה הזו. ***** נואל טיילה במסדרון המוביל לווילה, ובמרחק, הבחינה בשני בחורים נאים ברצינות נשענים על עמודי השיש בחוץ, מדברים. זה היה אחיה הרביעי, דיימון, ואחיה החמישי, אלי. היא הרגישה קרובה יותר לאלי, אז היא מיד נופפה וצעקה, "אלי! אלי! חזרתי!" האחים הסתובבו שניהם לשמע קולה. "וואו!" אלי קפץ כשנואל רצה אליו. לאחרונה, הוא היה קצת חשדן כלפיה - היא פשוט הייתה מוכרת מדי לנוחותו. דיימון, שעמד בקרבת מקום, בחן את שניהם, חיוך ממזרי משחק על שפתיו. "אלי, אתה והבחורה הזו ממש קרובים, הא? היא נדבקת אליך בכל פעם שהיא רואה אותך." אלי משך בכתפיו במהירות. "היא זו שלא עוזבת אותי. אין לזה שום קשר אליי." "כן, בטח," אמר דיימון בצחוק קר, עיניו נוצצות בשעשוע. "אז תגיד לי, מי כמעט מת למרר על השערוריות של ניקולס סוייר כשאמרה שהיא הולכת להתחתן איתו? מי מחכה ליד הדלת כמו גור ארור?" אלי השתתק, פניו הסמיקו. הוא הוריד מבט, מנסה לשחק אותה כאילו זה לא משנה לו. "דיימון, על מה לעזאזל אתה מדבר? אני לא מבין." דיימון לעג, נהנה בבירור מאי הנוחות של אלי. הוא צחקק בקור. "בטח שאתה לא מבין." נואל מיהרה לעבר אלי אבל יורטה באמצע הדרך על ידי דיימון. פניו הנאות של דיימון התעוותו בציניות קלה. "נואל, האם זה רק אלי בעולם שלך? את רואה אותו, ושוכחת ממני לגמרי, אחיך הרביעי? אפילו לא 'שלום'?" נואל הביטה בדיימון, מנסה להרגיע את הרוחות. "היי, דיימון! ראיתי את אלי קודם, אז הלכתי להגיד לו שלום קודם. לא התכוונתי להתעלם ממך, אני נשבעת!" "אין צורך להסביר," דיימון קטע אותה, קולו נוטף זלזול. "מעכשיו, אל תטרחי לברך אותי. רק לשמוע אותך קוראת לי 'דיימון' גורם לי לבחילה." בלי מילה נוספת, דיימון הסתובב ונכנס לווילה. "חכה, דיימון..." אלי לא ציפה שדיימון יהיה כל כך קשוח כלפי נואל. בעוד שאלי לא ממש יצא מגדר הרגיל כדי להיות נחמד אליה, הקרירות של דיימון הייתה ברמה אחרת לגמרי. נואל הורידה את מבטה לרגע, ואז הביטה באלי. "אח, פשוט הבנתי משהו." "מה עכשיו?" אלי ירה בה במבט מהצד, מגלגל בעיני רוחו. 'הילדה הזו תמיד מתכננת משהו.' נואל נעשתה רצינית, חושבת על זה לעומק. "אתה חושב שדיימון לא אוהב אותי?" "הרגע הבנת את זה?" אלי אמר בחוסר הבעה. האמת היא, שכל משפחת אנדרסון לא הייתה מרוצה במיוחד מהחזרה הפתאומית של נואל. היא הייתה איום על ליאה, ילדת הזהב שלהם. כל מי שהרגיז את ליאה הסתבך, והנוכחות של נואל לבדה הספיקה כדי לעורר מתח. "ובכן, אני מניחה שאני פשוט אצטרך להתאמץ יותר!" נואל קמוצה את אגרופה, נחישות מאירה את פניה. "אני אגרום לדיימון לחבב אותי!" אלי הביט בה כאילו השתגעה. "את באמת הולכת להמשיך לחלום, הא? הוא לא יתחמם אלייך כל כך בקלות." מבין כל האחים, דיימון היה זה שפינק את ליאה הכי הרבה. לגרום לו לקבל את נואל כאחות היה סביר כמו לזכות בלוטו. "אני יכולה לעשות את זה!" נואל הראתה לו חיוך בטוח. "אם אני מחליטה על משהו, אני תמיד מצליחה." היא תמיד הצליחה לעשות כל מה שהיא החליטה לעשות, והיא הייתה בטוחה שהיא תשתלב במשפחה הזו, לא משנה מה. "חה, בהצלחה עם זה," מלמל אלי, מבטל אותה. ואז משהו קרה, והוא שאל, "אגב, פגשת את ניקולס סוייר, נכון?" "כן, פגשתי אותו," היא השיבה. "אה..." אלי גירוד בראשו, מרגיש קצת לא בנוח. לניקולס היה מוניטין, ונואל הייתה יפה מדי מכדי לבטוח בה בסביבתו. הוא לא רצה שיקרה משהו רע, והדבר האחרון שמשפחת אנדרסון הייתה צריכה היה יותר דרמה. אז, הוא ביקש ממישהו להשגיח על המקום של ניקולס. הדיווח שהוא קיבל היה שזמן קצר לאחר שנואל נכנסה פנימה, אישה יצאה מהווילה. זה לא מצא חן בעיניו. 'מה אם ניקולס מעורב במשהו מפוקפק, ונואל תפסה אותו על חם?' הוא חשב. אז הוא החליט לחכות ליד הדלת כדי לקבל את הסיפור המלא. "תגידי לי משהו," שאל אלי בזהירות, "כשנכנסת פנימה, הייתה אישה שיוצאת מהחדר של ניקולס?" עיניה של נואל התרחבו בהפתעה, נראות נפעמות. "וואו, אח, אתה טוב!" "אה?" "איך ידעת שהייתה אישה שיוצאת מהחדר של ניק?" "מה? באמת הייתה אחת?" אלי היה כל כך המום, שהוא כמעט לא שם לב איך נואל פונה לניקולס. "כן!" נואל חייכה בשובבות, בבירור לא מוטרדת. "כשנכנסתי, הם בדיוק סיימו, והאישה יצאה מבולגנת, אפילו לא לבושה כמו שצריך. הייתי צריכה להזכיר לה לשים את הבגדים שלה בחזרה." בסוף הסיפור הקטן שלה, נואל נראתה די מרוצה מעצמה. אלי נותר חסר מילים, מוחו סוער. 'לעזאזל! הוא רק פגש את ארוסתו, והאידיוט הזה עדיין הסתובב כאן ועשה שטויות כאלה? ניקולס הוא חתיכת חרא!'