"אל תדאג, אלי. לא אוציא מילה," אמרה לאה בחיוך חם, אם כי כעס רחש מתחת לפני השטח השלווים שלה. אלי, שלא הבחין ברגשותיה האמיתיים, חייך בהקלה ובלגן לה את השיער. "תודה, לאה." לאה מצמצה לעברו במתיקות. "אלי, נואל היא גם אחותי. זה המעט שאני יכולה לעשות." אלי הנהן, והרגיש בטוח בתגובתה. 'לאה באמת ילדה כל כך טובה. היא תמיד הייתה אחותי היקרה,' חשב. אלי הסתובב חזרה לנואל, טפח קלות על ראשה ואמר, "מה את עומדת סתם