נואל הבינה שאלי ממש כועס עליה. בבוקר, היא חיכתה ליד הדלת, בתקווה לברך אותו כשיצא. אבל כשזה קרה, הוא פשוט חלף על פניה, ירד למטה מבלי אפילו להכיר בנוכחותה. בארוחת הבוקר, המצב החמיר. אלי בדרך כלל ישב לידה, אבל היום הוא בחר בכיסא ליד לאה, משוחח וצוחק איתה במקום. "לאה, את צריכה לאכול יותר. השומאי ממש טעים היום," הוא אמר, והניח כמה על הצלחת של לאה. "תודה, אלי," השיבה לאה במתיקות. "אין על מה," אמר אלי, מ