אלי התקרב אל אחותו הצעירה נואל ולחש, "חכי כאן. אני אביא לך משהו לאכול." אבל לפני שהספיקה להבין, הוא נעלם כמשב רוח ולא חזר. ***** נואל הביטה סביבה, אך לא היה זכר לאלי. כשלא היה לה מה לעשות, היא החליטה לסדר את חדרה. הודות לניסיונה הקודם בעבודה במשק בית, היא עבדה במהירות וביעילות. המשרתות, ששמעו את קולות התזוזה - "חבטות" ו"צלצולים" - התקבצו בסקרנות. הן צפו בנואל, קטנה וזריזה, רצה הלוך ושוב, מזיזה רהיטים וארגזים בקלות. "אלוהים אדירים! מיס אנדרסון, את באמת מנקה בעצמך?" קראה אחת המשרתות, קולה מלא תדהמה. "מארי!" בירכה נואל בחיוך רחב, עיניה מצטמצמות לחצאי ירח. "היה לי משעמם, אז חשבתי שאסדר קצת." "אבל הארגזים האלה נראים כבדים!" אמרה משרתת אחרת, בוהה בארגזים הגדולים בחוץ. בדרך כלל נדרשו שני גברים מבוגרים כדי להזיז את הדברים האלה, אבל הנה נואל, ילדה קטנה, מטפלת בהם כאילו זה לא היה כלום. "אה, זה בסדר. הם די קלים, האמת!" נואל משכה בכתפיה והרימה בקלות את הארגז העליון כדי להוכיח את טענתה. המשרתות בהו בהלם, פיותיהן פעורים כאילו ראו זה עתה נס. 'אמא'לה, הילדה הזאת היא תחנת כוח!' חשבו לעצמן. "אלוהים אדירים! החדר מצוחצח!" אחת המשרתות נכנסה פנימה והייתה המומה לחלוטין לראות את אזור האחסון שהיה מבולגן בעבר, עכשיו מבריק מניקיון. הרצפה הייתה כל כך מבריקה, שאפשר היה לראות בה את ההשתקפות. השאר הצטופפו פנימה, עיניהן פעורות לרווחה, ואישרו שהחדר נקי יותר ממה שראו אותו אי פעם. "מיס אנדרסון, איך עשית את כל זה?" שאלו המשרתות, פניהן מלאות תדהמה. הנשים האלה היו מקצועיות, וזה היה לוקח להן שעות לנקות בלגן כזה. אבל נואל? היא עשתה את זה תוך זמן קצר. נואל, ששמה לב להבעות המופתעות שלהן, הניחה את ידיה על מותניה והרימה בגאווה את סנטרה. "חה, עבדתי בעבר כעוזרת בית, אז אני יודעת איך לנקות מהר ויעיל." "אה!" המשרתות פרצו מיד במחיאות כפיים. ****** כשמשפחת אנדרסון חזרה הביתה עם ליאה, הם מצאו קבוצת משרתות מצטופפת יחד בפינה למטה, לוחשות בהתרגשות. הן אפילו לא שמו לב שהמשפחה הגיעה. וינסנט אנדרסון, ראש המשפחה, קמט את מצחו ושאל בקול נמוך, "מה קורה כאן?" "אה! מר אנדרסון, חזרתם!" המשרתות קפצו בבהלה והתפזרו במהירות, ממהרות לברך את המשפחה. "כולם סתם עומדים? מה לעזאזל קורה?" יורש העצר הבכור, אדריאל אנדרסון, רטן, מצחו מקומט. באותו רגע, המשרתת המבוגרת ביותר התקדמה בביישנות ואמרה, "מר וינסנט אנדרסון, מר אדריאל אנדרסון, למדנו ממיס אנדרסון..." "מה?" המשפחה בהתה בה בתדהמה. בדיוק אז, נואל יצאה במהירות מאחורי המשרתות. מוקפת במשפחת אנדרסון, היא הבחינה במהירות באלי. מחייכת כמו חתול שגנב זה עתה את השמנת, היא נופפה לעברו בסמרטוט וקראה, "אח! אלי! סוף סוף השגתי אותך!" הטון שלה היה נינוח, חיבה וברור שהיא קרובה אליו. מיד, כל העיניים פנו אל אלי. בנט אנדרסון, השני מבין הבנים, חייך בחיוך שובב. "אה, אלי, לא לקח לך הרבה זמן להתיידד איתה, הא?" דיימון אנדרסון, הרביעי מבין הבנים, נבח לעברו. "אלי, השתגעת לגמרי? מה לעזאזל אתה עושה?" צ'רלי אנדרסון, השלישי מבין הבנים, דיבר בקרירות, "אלי, לא אכפת לך שליאה עלולה להיפגע מזה?" ליאה, שלא ציפתה לסצנה הזאת עם שובה, חשה שגופה רועד כשפניה מאבדות צבע. היא כפתה על עצמה חיוך חלש ואמרה, "היי, חבר'ה, אני בסדר. זה רק... זה טוב שאלי ונואל מסתדרים." אבל לפני שהספיקה לסיים את המשפט, היא התנדנדה וכמעט נפלה. "ליאה, היזהרי!" אדריאל התקדם מיד, ידו נשלחה קדימה לייצב אותה. עיניו הצטמצמו לעבר אלי במבט שיכול להרוג. "אלי, מה לעזאזל קורה כאן? תסביר את עצמך!" אלי איבד את זה. 'מה לעזאזל עשיתי? למה כולם פתאום נגדי?' הוא ירה בנואל מבט ארסי, לסתו קפוצה. "למה לעזאזל את צועקת עליי? לא אמרתי לך לא להתיידד איתי?" נואל מצמצה לעברו, שפתיה התעקלו לחיוך זעוף. "אבל אלי, הבטחת לי אוכל. לא חזרת, ועכשיו אני גוועת ברעב." אלי יכול היה להרגיש את מזגו מתפוצץ. "את לא יכולה למצוא אוכל בעצמך?" "יכולתי," היא ירתה בחזרה, עומדת על שלה, "אבל הבטחת לי משהו. ולא קיימת את הבטחתך." התסכול של אלי הגיע לנקודת רתיחה. 'הילדה הזאת עושה את זה בכוונה - היא פשוט מנסה להוציא אותי מדעתי!' "טוב, זה מספיק!" וינסנט סוף סוף לא יכול היה לסבול את זה יותר. "מה לעזאזל קורה כאן? תפסיקו עם זה, כולכם, בפני כולם!" אלי מלמל מתחת לשפתו, "אבא, זאת אשמתה. היא התחילה את זה." וינסנט נחר. "אה, אז אם היא מתנהגת בגסות, זה אומר שמותר לך גם להיות מניאק?" אלי השתתק, לא מסוגל למצוא תשובה. ואז וינסנט פנה אל ליאה, קולו התרכך. "ליאה, רק יצאת מבית החולים. תני לאמא שלך לעזור לך לעלות למעלה לנוח." "בסדר, אבא," אמרה ליאה בשקט, קולה בקושי נשמע. "בואי, ליאה, תני לי לעזור לך לעלות," אמרה קימברלי בעדינות, מכוונת אותה לעבר המדרגות. כשהגיעו לתחתית, נואל נופפה בשמחה. "היי, אמא! היי, אחות!" למרות שקימברלי עדיין התרגלה להופעתה הפתאומית של בתה הביולוגית, היא לא יכלה שלא להרגיש שמשהו משתנה בליבה כשראתה את חיוכה המואר של נואל. זה היה כאילו נקודה רכה בתוכה נגעה באופן בלתי צפוי. היא פתחה את פיה כדי להגיב, אך נקטעה על ידי שיעול של ליאה. ליאה השתעלה בחוזקה, וקימברלי מיד דאגה. "ליאה, את בסדר?" "אני בסדר, אמא," אמרה ליאה בחולשה, כופה על עצמה חיוך, אך קולה בקושי נשמע. קימברלי, שדאגתה לבריאות בתה השתלטה עליה, מיהרה לעזור לה לעלות למעלה. כשצפתה בהן עוזבות, נואל זעפה והלכה אל אלי. "אח, אני גוועת ברעב! הבטחת להביא לי משהו לאכול!" אלי, שהיה עכשיו עצבני לגמרי, נבח לעברה. "מה את רוצה לאכול?" "בשר!" היא ענתה בלי להסס. אלי גלגל את עיניו וציווה על משרת להביא לה חתיכה גדולה של בשר חזיר צלוי, וחשב לעצמו, 'הילדה הזאת הולכת להוציא אותי מדעתי!' בינתיים, וינסנט קרא בשקט לנואל אל הספה. "נואל, בואי הנה," הוא אמר לפתע, הטון שלו נעשה רציני. נואל ניגשה בצעדים קלים, צחוקה כצליל פעמוני כסף, עליז ומואר. "היי, אבא." חיוכה היה חם, כמו השמש ביום אביב, מאיר את החדר וגורם לכולם סביבה להרגיש שמחים באופן בלתי צפוי. וינסנט הביט בה, רגשותיו סוערים. יורש העצר הצעיר ביותר של משפחת סויר היה ידוע לשמצה כרודף שמלות, והוא לא יכול היה לשאת את המחשבה לתת לליאה השברירית להיתפס בבלגן הפוליטי הזה. אבל עכשיו, הוא לא היה בטוח שהוא יכול לעכל את הרעיון לדחוף את בתו שלו, נואל, לאותו הדבר. עם זאת, הוא ידע שהבריאות של ליאה לא יכולה להתמודד עם אורח החיים הפרוע והפזיז של ניקולס. ככל שחשב על זה יותר, כך רגשותיו השתלטו עליו יותר, מטביעים כל חשיבה הגיונית. הוא דיבר ברצינות לנואל, "נואל, כיורשת של משפחת אנדרסון, את צריכה לקחת על עצמך את האחריות והחובות הנלוות לכך." נואל אנדרסון הטתה את ראשה, מבולבלת בבירור. "אילו אחריויות? אילו חובות?" וינסנט נאנח והסביר לאט, "משפחת אנדרסון ומשפחת סויר ערכו הסכם נישואין לפני זמן רב. כשיורשת המשפחה שלנו מגיעה לבגרות, היא צריכה להינשא ליורש הצעיר ביותר של משפחת סויר. בקיצור, את עומדת להינשא לניקולס סויר, היורש הצעיר השלישי של משפחת סויר." "אה!" נואל סוף סוף הבינה, ואז שאלה, בפנים זועפות, "אבל האם נישואין לא הולכים לפי הסדר? אחותי גדולה ממני, לא היא צריכה להיות זאת?" וינסנט נראה נזוף. "היא לא קשורה בדם למשפחת אנדרסון. את, לעומת זאת, הבת האמיתית שלי. האחריות הזאת נופלת עלייך." לאחר ששמעה זאת, נואל, למרות שהססה, נאלצה להודות שאביה צודק. היא נאנחה והנהנה באי רצון. "בסדר, אני אתחתן איתו." ***** כאילו חשש שנואל עלולה לשנות את דעתה לפתע, וינסנט פנה מיד למשפחת סויר. עד מהרה, הגיעה מילה ממשפחת סויר שניקולס רוצה לפגוש אותה קודם. וינסנט הסכים ללא היסוס. למחרת, נואל הורדה בדלתה של וילה מפוארת, מעונו הפרטי של ניקולס. לאחר שעוזר הנהג של משפחת אנדרסון עזב, הוא נעלם בשקט. בדיוק אז, ניגש אליה גבר בחליפה עם משקפיים מזהב, שנראה בדיוק כמו מזכיר, בחיוך. בנימוס, הוא אמר לנואל, "מיס אנדרסון, מר ניקולס סויר מחכה לך בפנים. בבקשה תלכי אחרי." "תודה." נואל הנהנה בנימוס. האיש הרים גבה קלות, הבזק של רחמים חלף על פניו. הילדה הזאת נראתה כל כך תמימה ונאיבית - הוא לא יכול היה שלא לתהות אם היא תוכל להתמודד עם מה שמגיע בדרכה.