"אה? למה?" נואל קימטה את פניה, עדיין נראתה נסערת בבירור. "למה שאקשיב לך?" למרות שמצאה את ניקולס מושך, כשזה הגיע למעשים שלהם, היא חשבה שהיא צריכה להיות זו שמקבלת את ההחלטות. כשראה שהיא ממשיכה להתווכח, ניקולס הידק את לסתו, שריר הרקה שלו רעד בעצבנות. הוא ידע שהיא לא חייבת להקשיב לו, אבל הילדה הייתה כל כך נאיבית. אם הוא ייתן לה להשתולל, אלוהים יודע לאיזה צרות היא תכניס את עצמה - במיוחד עם איזה בחור שמושך אותה. הוא נשם נשימה עמוקה, מנסה להישאר רגוע. "אנחנו לא אמורים להיות מאורסים?" "אז מה?" היא מצמצה אליו, נראתה מבולבלת באמת. ניקולס התקרב, מצמצם את המרחק ביניהם, נשימתו מתערבבת עם שלה. קולו נחלש, מילותיו יצאו כמו נהמה, עמוסות בריסון. "אם אנחנו מאורסים, את לא יכולה לדבר על לעשות 'דברים של מבוגרים' עם בחורים אחרים." "חכה, מה?" נואל בהתה בו, עיניה פעורות בתדהמה. "זה כאילו, חוק כאן?" לפני שהספיקה לומר מילה נוספת, ניקולס הרים את ידו והקיש קלות על מצחה באצבעותיו. "אאוץ'!" נואל התכווצה, משפשפת את ראשה כשהיא בוהה בו, מתוסכלת בבירור. "ניק, למה שוב הרביצת לי?" "כי הגיע לך," הוא אמר בטון שטוח, בלי שום רמז להתנצלות. "איך לעזאזל גדלת בלי לדעת את כל זה? באיזו סביבה גדלת?" אם זה היה מישהו אחר, הוא היה חושב שהם רק מעמידים פנים שהם חסרי מושג. אבל נואל? היה ברור להחריד שאין לה מושג. "מעולם לא נחשפתי לדברים כאלה. מה רע בזה?" היא רטנה, עדיין משפשפת את מצחה, עצבנית בבירור. נואל בילתה את רוב חייה כמתנקשת, מרגלת ושכירת חרב, הכל תחת שליטתו של "האיש בשרשרת". החינוך שלה השאיר אותה בחושך לגבי כל דבר שקשור איכשהו ל"רגשות", ולא היה לה מושג לגבי הכללים החברתיים או המוסריים שמנהלים מערכות יחסים. "אז, את מבינה עכשיו?" קולו של ניקולס התחדד מעט. "כן, כן, הבנתי," נואל מלמלה, מוציאה לו לשון. "אני לא אתעסק עם בחורים אחרים." ניקולס נאנח, ראה אותה עדיין קצת מסוחררת. ידו עלתה לעסות בעדינות את מצחה. "טוב. אז, הכל ברור לנו, נכון?" נואל ניפחה את לחייה ושלבה ידיים, נותנת לו מבט רציני. "אמרת שאנחנו מאורסים, אז אני לא אמורה להתעסק עם בחורים אחרים. בסדר. אבל זה אומר שגם אתה לא יכול להתעסק. הוגן זה הוגן!" ניקולס צחקק, לא הצליח לעצור את עצמו. הוא לא ידע למה הוא הרגיש כל כך מחויב לתת את ההבטחות האלה. מבחינה הגיונית, הם לא היו צריכים לנעול אחד את השני ככה. אבל לשמוע אותה מדברת כל כך ברצינות על זה גרם לו לרצות להתחייב - משהו שהוא לא ציפה לו. הוא חייך, מנפח את שיערה בזמן שדיבר, קולו מתרכך בתערובת של חיבה ושעשוע. "אל תדאגי, אני לא אתעסק. מעולם לא עשיתי, ואני לעולם לא אעשה." עיניה של נואל נצצו, מצב רוחה השתפר בבירור. "אוקיי אז!" מהירה לסלוח ולהמשיך הלאה, היא שלבה את זרועה בזרועו, פניה קורנות מהתרגשות. "אז, מתי אנחנו עושים את 'הדברים של המבוגרים'? אפשר לעשות את זה היום?" המוח של ניקולס התקצר. 'מה לעזאזל לא בסדר עם הילדה הזאת? למה היא כל כך אובססיבית לגבי זה?' הוא נאנח, צובט בעדינות את סנטרה כדי להפנות את פניה ממנו. "אני עדיין לא נח. אולי ביום אחר." "מה?" פניה של נואל נפלו כשהיא קימטה את פניה, מאוכזבת בבירור. היא הטתה את ראשה ונתנה לו מבט סקפטי. "ניק, אמרת שהאישה הזאת הייתה רק שחקנית ששכרת, נכון? אז למה אתה לא נח?" ניקולס מצמץ, מופתע. 'היא באמת חושבת עכשיו?' הוא הסתכל עליה ולא יכול היה שלא לצחוק בשקט. "זה אפילו לא היה משהו רציני. אבל אם את רוצה את האמת... לא נחתי. פשוט יש לי דברים טובים יותר לעשות." נואל מצמצה, הבלבול שלה מעמיק. "מעולם לא עשיתי שום דבר כזה בעבר," היא אמרה, כאילו זה היה נורמלי לחלוטין. "ניסיתי הרבה עבודות שונות, אבל מעולם לא עשיתי מה שמבוגרים עושים. עכשיו כשאני מבוגרת, אני חושבת שאני צריכה לנסות את זה!" ניקולס רק יכול היה לנער את ראשו, נזכר בכמה מהדברים המוזרים שהיא אמרה על חייה כמתנקשת, האקרית או שכירת חרב. הוא צחקק בשקט, יותר בחוסר אמון מאשר בשעשוע. "בסדר, בסדר, הבנתי. אבל מה שאת מדברת עליו? את צריכה להיות נשואה לפני שאת עושה דברים כאלה." נואל מצמצה, מבולבלת יותר מתמיד. היא אחזה בזרועו במבט מתחנן. "ניק, מתי אנחנו מתחתנים?" ניקולס הרים גבה, משועשע מההתמדה שלה. הוא חייך. "מי יודע? לא בקרוב, לפחות. את רק בת 18. צעירה מדי." "מה? ברצינות?" פניה של נואל נפלו, וכתפיה צנחו. בדיוק אז, אוסקר, שהלך קדימה, הסתובב ונופף להם. "ניקולס, נואל! מה לוקח כל כך הרבה זמן? הסיבוב הבא של הציד עומד להתחיל!" "הבנתי." ניקולס הרים יד לאות הכרה וחזר לנואל. "בואי נלך. נשחק קודם במשחק." "בסדר." נואל נאנחה, ההתלהבות המוקדמת שלה לגבי הציד התפוגגה כעת לחלוטין. ***** בהדרכת צוות המועדון, כולם עשו את דרכם למקום הייעודי. קול ירייה יסמן את ההתחלה הרשמית של הציד. "שמעתי שהייתה קבוצה חזקה בטירוף בסיבוב האחרון," אמר אוסקר. "הם חיסלו את כל שאר הקבוצות תוך פחות משעה." "אין מצב! זה מטורף!" אופליה השתנקה, עיניה פעורות בתדהמה. היא זזה קרוב יותר לסלסט ולחשה, "סלסט, אנחנו צריכות להיזהר. אנחנו לא רוצות להיות מודחות מהר מדי." "ברור." סלסט הנהנה, עיניה סורקות את הקבוצה. מבטה נפל על נואל וניקולס. היא הבחינה שידה הקטנה של נואל עדיין נחה על זרועו של ניקולס. 'על מה הם דיברו קודם?' היא תהתה. נואל נראתה כעת מרוקנת לחלוטין, האנרגיה שלה נעלמה לחלוטין. סלסט שיערה שזה כנראה רק מקרה של פרץ קצר של התלהבות. וכמובן, ניקולס פינק אותה. "נו, תתעוררי," אמר ניקולס, נותן לנואל משיכה קטנה כדי למשוך אותה זקופה. נואל קימטה את פניה, עצובה בבירור שהיא לא תוכל לעשות "דברים של מבוגרים" לפחות עוד שנתיים. "לא בא לי," היא מלמלה, שוקעת עוד יותר לתוך הצניחה שלה. "אז לפחות תנסי לעמוד כמו שצריך." "אני לא יכולה לעמוד כמו שצריך." "אז תפסיקי להיתלות עלי." "הממפ, אבל אני רוצה." ניקולס הבין לפתע כמה נואל מפונקת להפליא. אוסקר שמע את השיחה שלהם ולא יכול היה להתאפק מלגחך. "ניקולס, על מה דיברתם שניכם שם? למה היא פתאום כל כך... חסרת חיים?" "זה לא עניינך," ענה ניקולס במבט חד. הוא לא רצה שאוסקר יתערב במקומות שהוא לא צריך. "אוקיי, בסדר..." אוסקר הרים את ידיו בכניעה מדומה וצעד כמה צעדים אחורה. באותו רגע, דקלן, ששתק עד עכשיו, דיבר, והבחין שתשומת הלב של הקבוצה מתחילה לנדוד. "בסדר, בואו נתרכז כאן. אנחנו צריכים תוכנית - האם אנחנו יוצאים להתקפה, או שאנחנו מקימים מארב?" "ברור שאנחנו צריכים לצאת להתקפה!" אמר אוסקר, להוט לפעולה. "הציד לא כיף אלא אם כן אנחנו רודפים באופן פעיל אחרי שאר הקבוצות!" אבל לפני שהספיק לסיים, קולו של ניקולס התערב. "אנחנו צריכים לעשות מארב." "למה?" שאל אוסקר, מבולבל בבירור. "פספסנו את הסיבוב האחרון," הסביר ניקולס ברוגע, "כך שאנחנו לא מכירים את השטח כמו שאר הקבוצות. אם נמהר פנימה בעיוורון, אנחנו עלולים ליפול למארב בעצמנו. עדיף לשחק בטוח לעת עתה ולהחזיק מעמד." "ניקולס צודק," אמר דקלן בהסכמה. אופליה הרימה את ידה. "אני מסכימה עם התוכנית של ניקולס!" סלסט הנהנה במהירות. "כן, אני חושבת שניקולס צודק. מארב נראה כמו ההימור הבטוח יותר." אוסקר הופתע. 'אתם רציניים? ארבעה נגד אחד?' לא מוותר, הוא פנה לנואל, מנסה לגייס אותה לצדו. "נואל, מה את חושבת? האם אנחנו צריכים להסתער קדימה, או שאנחנו צריכים להקים מארב?" מכיוון שניקולס נראה כמפנק אותה, אם נואל תצדד בו, הוא חשב שאולי ניקולס ישתכנע לצאת להתקפה. נואל, שעדיין נצמדה לניקולס, הבחינה שכולם בוהים בה. היא מצמצה בעצלתיים, ואז שאלה, "מה? לא שמתם לב?" "לשים לב למה?" שאל אוסקר, עדיין מבולבל. נואל פיהקה, נמתחה קצת לפני שאמרה באדישות, "כבר עשו לנו מארב." היא הציצה במהירות סביב, ואז הוסיפה, "יש שבעה... לא, חכו, בעצם שמונה. זה כמה אנשים מסתתרים סביבנו עכשיו."