האחים כולם היו משוחדים כלפי נואל. "דיימון, אני יודע שאתה כועס, ואני מרגיש אשם לגבי מה שלאה סבלה," אלי היה הראשון לדבר, ושבר את השתיקה. דיימון ישב מול אלי, פניו הנאות עכשיו קודרים. הוא אמר בקרירות, "אני לא צריך את ההתנצלות המאוחרת שלך. אלי, אני רק צריך שתגיד לי למה הלכת לכיתה של לאה וסיפרת לכולם על העניינים הפרטיים של המשפחה שלנו. אתה לא יודע שזה יגרום ללאה לחיות בשמועות מעכשיו?" "יצאת מדעתך או משה