"דיימון..." נואל הייתה כמו תקליט שבור, קוראת בשמו שוב ושוב. דיימון התחיל להתעצבן בלי סוף. הוא זעף לעברה ונבח, "מה את, מזמנת רוח? תפסיקי לנסות להתחנף אליי. אל תחשבי שזה יגרום לך להחליף את ליאה בליבי." "אה?" נואל מצמצה, מבולבלת מדוע דיימון סטה את השיחה לכיוון מוזר כזה. בהצביעה לעבר מקור הניחוח המפתה, היא אמרה בכנות, "דיימון, רק רציתי לקחת פנקייק..." "פנקייק? את לא יכולה לקנות אותו בעצמך?" דיימון ירה