היא הניחה את ספל התה שלה ואמרה, "אני רוצה את החופש לנוע ברחבי האחוזה כרצוני. אני לא אלך לראות את מרקו, אבל אני לא רוצה להרגיש כמו אסירה שלך." פניו של שון נרגעו, "זה הכל?" "זה הכל," היא אמרה. "נעשה," הוא אמר. "באמת?" היא שאלה. הוא חייך, "כן, באמת." "ובכן, תודה לך," היא אמרה. "זה היה יום ארוך, בכל זאת. אם לא אכפת לך, אני רוצה ללכת לשכב עכשיו." שפתו התעוותה לחיוך, "יש לך חופש תנועה." היא הנהנה וקמה.