קתרין התעוררה באור הוורוד החלש של שעות הבוקר המוקדמות, כשזרוע חמה כרוכה סביב מותניה. היא מצמצה והביטה סביב בחדר האפור הגדול – השמש החיוורת נטתה בזווית דרך חריץ בווילונות, ושמיכת פוך בורדו היתה מורמת עד לסנטרה. היא היתה בחדרו של שון, אבל איך הגיעה לשם? הדבר האחרון שהיא זכרה היה שנרדמה על הספה בחדרה. היא התפתלה, מנסה להשתחרר מאחיזתו ההדוקה של שון, אבל זרועו רק משכה אותה קרוב יותר. הוא טמן את פניו בש