השקט נמשך שניות ואחר כך דקות. החדר שטוף השמש והדובדבן הרגיש קודר ומעיק. כפות ידיה של קתרין הזעו, פיה התייבש, אך היא לא העזה לומר דבר נוסף. לבסוף, מדיסון הפרה את השתיקה, "על מה את מדברת? איך עודדתי אותך לברוח? כאילו אני יכולה לגרום לשני אנשים להתאהב ולרצות לברוח יחד." קתרין יישרה את כתפיה ואמרה, "הם פגעו בך שם בחוץ, מדיסון? הם חבטו לך בראש? איך שכחת משהו שקרה רק לפני כמה שבועות." היא עצמה את עיניה