"שלום, מר בלייר," אמרה מריה. "אני מריה - הייתי נשואה לאבא של קתרין. וזה הבן שלי, שמואל. דרך אגב, מזל טוב על הנישואים." היה מבט מוזר בעיניה של מריה, משהו כמו דאגה וחוסר אמון. בטנה של קתרין התהפכה - היא ידעה שהיא ראויה לכך, אבל היה כואב לראות את זה. היא בלעה בקושי והסתכלה שוב על אמה החורגת, ולבה קפא. המבט היה מופנה לשון - לא אליה. "שון נהדר," אמרה קתרין, מנסה להפיג את המתח. "אני מבורכת מאוד שיש לי א