לקתרין לא היה הרבה זמן לדאוג לבן דודה הבוגדני. הבטן שלה התכווצה, התפתלה וכאב עמום אחז בגב התחתון שלה. המחזור שלה היה בדרך כלל כואב, אבל נראה שהפרוגסטרון החמיר את זה במיוחד. עטופה בסדינים, היא ירדה מהמיטה והלכה לכיוון חדר האמבטיה הצמוד. היא הלכה לכיוון ארון התרופות מתחת לכיור. רצפת השיש הייתה קרה מתחת לברכיה כשכרעה כדי להסתכל. המדפים היו ריקים לחלוטין. היא נאנחה ופנתה לכיוון חדר הארונות. ואז, קתרין הייתה המומה לגלות את הארון מלא בבגדים. קיר שלם הוקדש לשמלות: שמלות קיץ מכותנה, שמלות קוקטייל נוצצות, כמה שמלות ערב עם תוויות מעצבים התלויות מהכתפיים. היא הסתובבה להסתכל על הקיר הבא. הוא היה מרופד במדפים מזכוכית. כל מדף היה מרופד בנעליים, ונורות קטנות הטילו הילות על כל זוג נעליים. היא נאנחה והסתובבה לקיר השלישי: מגירות מלאות חולצות ומכנסיים, תחתונים תחרה, צעיפי משי ותכשיטים מנצנצים. היא בחנה את הבגדים - הסתכלה על התוויות כדי לראות את המידה. הכל היה במידה שלה. היא בדקה את הנעליים ואז את החזיות - הכל היה במידה המדויקת שלה. אפילו יותר מפתיע, הם נראו כמו הבגדים שלה. לקתרין מעולם לא הייתה מלתחה כה נרחבת, אבל כל אחד מהפריטים היה משהו שהיא הייתה בוחרת לעצמה. "איזה מין גבר הוא שון?" היא תהתה כשהיא ליטפה חזיית תחרה ורודה. "הוא בקושי מכיר אותי, אבל הוא הכין לי את המלתחה הפנטסטית הזו." תקווה ריחפה בבטנה, אבל היא מחצה אותה מיד. רק בגלל שהוא רצה שהיא תיראה טוב לא אומר שהוא יתייחס אליה טוב. גברים מפורסמים וחזקים רבים נהנו להשוויץ בנשים נשואות מדהימות ועטורות תכשיטים בפומבי, רק כדי להשפיל ולענות את הנשים בבית. אחרי כמה דקות, היה ברור שהיא לא תמצא טמפון. היא חיטטה במגירת ההלבשה התחתונה בחיפוש אחר זוג תחתונים פשוטים מכותנה, אבל הכל היה עשוי תחרה ומשי. נראה חבל להרוס אותם, אז היא חזרה למיטה - הסדין כבר היה מוכתם. היא צלצלה בכפתור הכריזה שליד המיטה שלה, אבל אף אחד לא ענה. מותשת ולחוצה, היא התמוטטה למיטה ונרדמה. היא פקחה את עיניה כשכאב נורא אחז בבטנה. היא התכרבלה בתנוחת עובר כשמרה חמה עלתה בגרונה. התחושה חלפה, ויד גדולה ליטפה את שערה, מושכת את הקווצות המיוזעות הרחק מפניה. "שון?" היא שאלה. "המשרתים אמרו שאת גונחת בשנתך," הוא אמר. "מה קרה?" "זה רק המחזור שלי," היא לחשה. "זה כואב. אבל אני אהיה בסדר אחר כך." "אה," הוא אמר, ונשמע לא נוח. "אני מבין." בלי לומר מילה נוספת, הוא קם ועזב את החדר, והשאיר את קתרין נאחזת בבטנה. חצי שעה לאחר מכן, מישהו דפק בדלת. "בוא," נאנחה קתרין. אישה נמוכה ושרירית עם שיער שחור קצוץ צעדה לחדר כשהיא נושאת שקית ניילון גדולה. קתרין זיהתה במעורפל את האישה כמייסי ג'פורדס, אחת משומרות הראש של שון. גבותיה הדקות התכווצו בכעס כשהיא דחפה את השקית לקתרין. "גברת בלייר, זה בשבילך," היא אמרה. מבולבלת, קתרין הציצה לתוך השקית. היא רצתה להתפרץ בצחוק ממה שראתה: עשרה קופסאות טמפונים בגדלים שונים ועם מוליכים שונים ועשרה חבילות תחבושות בכל הצורות והגדלים. מייסי השתעלה במבוכה. "אני מצטערת," אמרה קתרין. "אני באמת מעריכה את זה, אבל איזו מין אישה צריכה כל כך הרבה טמפונים ותחבושות?" לרגע, נראה שמייסי עשויה לפצוח בחיוך. היא שוב השתעלה ואמרה, "מר בלייר התעקש שאקבל כל סוג - הוא לא היה בטוח מה את מעדיפה." "הוא יכול היה לשלוח משרת שישאל אותי," אמרה קתרין, בחיפוש אחר המותג הרגיל שלה בשקית. "הוא התעקש שאף אחד לא יטריד אותך," אמרה מייסי, ונראתה לא נוח. "אני מבינה," אמרה קתרין. "ובכן, תודה לך. אם תסלחי לי, אני הולכת להתנקות." היא נשאה את השקית הנפוחה לחדר האמבטיה והניחה אותה על הרצפה. היא פתחה את הסדין המלוכלך, קימטה אותו וזרקה אותו לפינה לפני שנכנסה למקלחת המהבילה. המים החמים הטיחו בה מכל הכיוונים, ובטנה הכואבת נרגעה. היא נאנחה ברווחה ותהתה על שון. איזה מין גבר שולח את שומרת הראש שלו לקנות לאשתו טמפונים באמצע הלילה? ואיזה מין גבר מתעקש שהשומרת תקנה כל סוג אפשרי. היא חייכה לעצמה, זה היה מחווה קטנה כל כך, אבל המתיקות שלה הפתיעה אותה. לרגע, לפחות, שון רצה לוודא שהיא נוחה ומטופלת. *** שון גלל לתחתית הדף וסגר את המחשב הנייד בלחיצה. על פי אתר בית החולים, דיסמנוריאה היא מצב שכיח וכואב שגורם לנשים מסוימות להתעלף או להקיא. האתר אמר שאין תרופה, אבל אמבטיות חמות, קומפרסים חמים ותה עזרו לכמה נשים. הוא קם וצעד למטה למטבח. הטבחית נראתה מופתעת לראות אותו. "מה אוכל לעשות בשבילך, מר בלייר?" היא שאלה. "כן," אמר שון. "ג'ינג'ר, דבש, לימון וסיר מים." המשרתת נראתה מבולבלת, אבל היא זינקה לפעולה, רצה סביב המטבח כדי לאסוף את המרכיבים שהוא ביקש. הוא גרר את הג'ינג'ר וסחט את הלימון לתוך המים. ואז הוא התכופף מעל הסיר המהביל, בוחש את הנוזל החם עד שארומה חריפה וחמימה מילאה את האוויר. הוא מזג אותו לספל תה מחרסינה עם דוגמה של ורדים ונשא אותו למעלה. קתרין נראתה חיוורת באור הירח. שפתיה היו מתוחות מכאב, וזיעה נצנצה על מצחה המקומט. חבורות סגולות כהות כיסו את צווארה של קתרין, ושון קמץ את ידו החופשית לאגרוף. היא נראתה חלשה מכדי להיות אישה במחזור - הוא יצטרך לקרוא לרופא כדי לבדוק אותה שוב בבוקר. *** קתרין התעוררה כשהמיטה זזה מתחתיה. מישהו התיישב לידה. מנורת הלילה נדלקה, ויד עדינה משכה אותה למצב ישיבה. היא מצמצה כשעיניה התרגלו לאור. שון ישב בקצה המיטה שלה, מחזיק ספל חרסינה. "שתי את זה," אמר שון, והעביר לה את הספל המהביל. היא קיבלה את הספל ולגמה בזהירות. זה היה טעים וחמים עם ג'ינג'ר, והיא לגמה עוד לגימה גדולה יותר. הנוזל החם הרגיע אותה, והרגיע חלק מהכאב בבטנה. "איך ידעת שתה ג'ינג'ר עוזר?" שאלה קתרין. שון משך בכתפיו. "הכנת את זה?" היא שאלה שוב. "לא," הוא ענה בקצרה. "ובכן, בבקשה תמסור את תודתי לשף שהכין את זה," היא אמרה בין לגימות. "אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב." עיניו של שון הבריקו, ופיו רעד. קתרין לגמה עוד לגימה, ותהתה מדוע הוא עדיין בחדר שלה. זה היה מוזר מספיק שהוא הביא לה את התה באופן אישי. למה הוא הסתובב? "זה טעים מאוד," היא אמרה. "תודה." הוא חייך ואמר, "אני שמח." בין לגימות, היא הסתכלה על שון. אור המנורה הציג את הפרופיל המלכותי שלו והאיר את שיערו. הוא הסתובב להסתכל עליה, ועיניו נראו עדינות ועצובות. "לכי לישון," הוא מלמל. רגועה מתה הג'ינג'ר, קתרין שקעה לתוך המיטה החמה, מושכת את השמיכה עד לסנטרה. הכאב הכואב בבטנה נרגע, ומוחה נדד. איך שון הכיר אותה כל כך טוב? האם כך הוא ידע שהיא תנסה לברוח עם מרקו? היא נסחפה לשינה עמוקה ונטולת חלומות, והרגישה חמימה ובטוחה בפעם הראשונה מזה זמן רב. *** שון חיכה שהיא תירדם, ואז משך את מכנסיו והחליק מתחת לשמיכות, מושך את גופה החם של קתרין אליו. היא הייתה רכה ועדינה בשנתה, כמעט כמו בובה. היא מלמלה משהו שקט והתכרבלה עליו. שון חייך ונישק את עורפה. "קתרין סטיוארט, את חייבת להתנהג יפה," הוא לחש. "את שלי עכשיו."